חבל הבאסקים
💡 השפה הבאסקית היא השפה החיה העתיקה ביותר באירופה ובאופן מפתיע היא מה שנקרא שפה מבודדת. מה שאומר שהיא לא דומה ולא קשורה לאף שפה אחרת. החוקרים לא ממש יודעים את המקורות שלה.
💡 בניגוד לשפות אירופאיות אחרות, היא לא שייכת למשפחת השפות ההודו-אירופאיות, אלא יש לה עץ משלה
💡מדברים אותה בערך 35% מהבאסקים, שחיים בצרפת וספרד
החוף הצפוני של ספרד
קמתי מוקדם ויצאתי מבילבאו בנסיעה מערבה כדי לנסות להגיע ליעד הראשון שלי באור טוב. במציאות הופתעתי מהחושך שהיה ב-6 בבוקר. תחשבו על משהו כמו 2 בלילה אצלנו. חושך מוחלט!
משום מה זה זרק אותי לאלסקה כנראה כי בדרך כלל אני לא נוהג בלילה ושם, ליד שמורת הדנאלי, ניסיתי לראות את הזוהר הצפוני באמצע הלילה.
בכל אופן, זה הרגיש כמו מסלול מכשולים. חושך בתוספת כביש מאוד מפותל, ובתיבול הוראות לא טובות של גוגל מאפס, שאומרת לי לפנות שמאלה אבל תמרור "אין כניסה" מונע את זה ממני…
התחלתי את היום במקומות אחרים וחזרתי לנקודה הזאת בשלב יותר מאוחר, 9 בבוקר כן? כשכבר היה אור.
היעד העיקרי שלי להיום היה San Juan of Gaztelugatxe (טיפ: אל תנסו לבטא את זה) – עוד אתר צילומים של משחקי הכס (בטיולים קודמים כבר הייתי בכמה) וכיאה ללוקיישן של הסדרה הזאת, זה באמת מקום מדהים. אפשר לראות את הכנסייה והחומה מרחוק אבל כמובן שרציתי להגיע ממש עד לשם אז ירדתי ועליתי והצבעים היו מושלמים.
משם המשכתי מערבה ועצרתי באיזה ארמון/מבצר חינמי מאוד מרשים. Castle Butron. מה שמאוד הרשים אותי שם זה הצריחים העצומים שלו!! אין פה איזה סיפור מעניין חוץ מזה שהוא נבנה בצורה לא הכי פרקטית ולכן לא שימש למגורים אלא לכיף. בכל אופן אי אפשר להכנס פנימה.
יש לי משיכה למגדלורים ובכל טיול שלי אני מחפש כאלה. יש אפילו פוסט שכתבתי בנושא 5 דברים שלא ידעתי עם מגדלורים. גם בטיול הזה לא פסחתי על נסיונות לראות כמה כאלה. המשכתי למגדלור Faro de Ajo ואני כל כך שמח שבחרתי לעצור שם! בשנת 2020 הוא נצבע ע"י אומן מקומי בשם אוסקר סן מיגל, שידוע בצבעוניות של העבודות שלו.
קמתי בבוקר, לא מוקדם מדי, וראיתי זריחה מהממת בחוף בסאנטנדר.
משם המשכתי לצוקים בקרבת העיירה Liencres. לא ממש ידעתי לקראת מה אני הולך והגוגל מאפס לקח אותי לסוף העולם. חניתי באיזה רחוב ללא מוצא שהוביל לחוף שנראה סתמי לחלוטין. התלבטתי אם לעלות 'רגע' למעלה להעיף מבט…
Boy, am I glad I did that!
מלמעלה פתאום התחלתי לראות כל מיני סלעים שיוצאים מהים כמו שאני אוהב וראיתי בברטאן שבמערב צרפת, אז ביליתי שם לא מעט זמן וכמו שאני אוהב, חקרתי כל פינה. היה מצחיק שכמה שזה חור היו שם פרות וגם איש שבא לדוג…
שמורת פיקוס דה אירופה
משם המשכתי ליעד העיקרי של הטיול שלי – שמורת פיקוס דה אירופה, כלומר ה"פסגות של אירופה". השמורה נקראת ככה כי הפסגות שלה היו המראה הראשון של אירופה עבור אניות שהגיעו מאמריקה. השמורה נמצאת בצפון ספרד בחיבור בין 3 מחוזות שונים – אסטוריאס, קטנבריה וקסטיליה ולאון. אם רוצים להגיע לשם ולישון באזור יש שתי עיירות מרכזיות – Potes במזרח ו-Cangas de Onis במערב השמורה.
אני התחלתי את הביקור ברכבל ב-Fuente de שמטפס לגובה של כ-1800 מטר. היה יפה אבל מסיבה כלשהי פחות עשה לי את זה. למעלה הסתובבתי קצת אבל לא היה משהו מיוחד לראות.
בערב ישנתי ב-Potes עיירה נחמדה ולמחרת תכננתי להגיע לכפר הכי גבוה בשמורה!
מסלולי הליכה בשמורת פיקוס דה אירופה
התכנון היה להתחיל את היום ב-Poncebos ולעשות משם מסלול שעולה ל-Bulnes, כפר מבודד שניתן להגיע אליו רק ברגל או ברכבל (שנפתח בתחילת שנות ה-2000). זה במקום המסלול המפורסם Ruta del cares שהיה קצת גדול עליי (מסלול של יותר מ-20 ק"מ). בדרך לשם עצרתי בכל מיני מקומות ויצא שהתחלתי את המסלול קצת מאוחר.
הם כותבים שזה לוקח שעה וחצי, לי לקח שעתיים. בעצם עולים בתוך ואדי לכפר למעלה. מאוד יפה. למזלי בערך שני שליש מהדרך גם הייתה בצל.
הירידה היא באותו מסלול ושם כבר מרגישים את העייפות ברגליים… סך הכל זה לקח לי חצי יום אבל בגלל שלא התחלתי על הבוקר זה כמעט כל היום…
קנגס דה אוניס
את הלילה העברתי בקנגס דה אוניס ואם תתעכבו רגע על השם, אני בטוח שתשאלו את עצמכם מאיפה הוא הגיע. אז ככה:
- קנגס – במשמעות עמק בין שתי פסגות בגלל שהעיירה נמצאת בסמוך להרים של פיקוס דה אירופה.
- המלה אוניס הגיעה, ככל הנראה, מלטינית והמשמעות היא אדמה לאורך הנהר, מה שגם הגיוני וכמו שניתן לראות בתמונה למטה, נהר עובר בעיר.
אם נחבר את המלים נקבל עמק בין שתי פסגות לאורך נהר.
קנגס בעצם משמשת כשער הכניסה העיקרי לשמורה והיא עיירה נחמדה להתסובב בה.
אגמי קובדונגה
אחד ממוקדי הטבע העיקריים בצד המערבי של פיקוס דה אירופה ובכלל הוא Lakes of Covadonga ובאמת שאין כמו לראות אגמים בתוך נוף הררי (מי אמר הרוקיז הקנדיים?).
כדי להגיע לשם נסעתי באוטובוס(!) לקובדונגה כי בעונת התיירות (למרות שהייתי ממש בסופה) אי אפשר להכנס עם הרכב. בדיעבד הבנתי למה. המחיר כולל נסיעה עד לאגמים וחזרה כשאפשר גם לעצור בעיר באותו שם, שהיא אתר תיירות בפני עצמה.
אחרי שעוברים את העיר קובדונגה מתחילים הרבה מאוד פיתולים די יפים. בסוף מגיעים ומתחילים ללכת ברגל. מזג אוויר מושלם – שמיים כחולים בלי שום זכר לענן.
הגעתי לאגם הראשון, ממש יפה והכל עם פרות מסביב, כמו ציור. המשכתי ללכת לכיוון התצפית בין שני האגמים ואז ראיתי את השני עם השתקפות מושלמת! ביליתי שם 2-3 שעות ועליתי על האוטובוס בחזרה.
בדרך חזרה עצרנו בעיר. העיר בעלת רקע דתי והיסטורי עשיר. יש כנסייה עצומה ומרשימה מבחוץ ועוד מערה דתית בתוך סלע… תכלס המערה היא מקור השם של המקום – Cova זה כמו Cave, כלומר מערה.
סיידר ספרדי
בערב הסתובבתי קצת בקנגס ופתאום חשבתי על משהו – שבמהלך הטיול בכל מיני עצירות שעשיתי, ראיתי הרבה חנויות עם שמות המחוזות, כלומר מאפיין מאוד לוקאל-פטריוטי. זה לא "האיטליז של ספרד" אלא "האיטליז של קנטבריה" וכמה ק"מ משם יכולה להיות "חנות הגבינות של אסטוריאס".
בקטנבריה יש מסורת של שתיית סיידר תפוחים אז התיישבתי לארוחת ערב ושתיתי סיידר מקומי. מסתבר שבימי הביניים זה היה יותר מרק משקה – היה אפשר לשלם איתו! שכר דירה, מיסים וקנסות.
החוויה הייתה נחמדה כי קיבלתי לשולחן מתקן כזה של סודה שמתסיס את המשקה. המתקן הוא בעצם משהו מודרני, ולפי המסורת, שיותר מאוחר בטיול ראיתי גם אותה, יש "מוזג סיידר" (Cideros) שמרים את הבקבוק מעל הראש שלו ומוזג לתוך הכוס. המזיגה הזאת עושה משהו למשקה ותורמת לרעננות שלו.
למחרת כבר הייתי צריך לצאת מהשמורה אבל ממש רציתי להגיע לאיזה תצפית וקטע כביש למרות שהם היו בכיוון ההפוך לנסיעה שלי. נסעתי דרומה ובאמת היה כביש מאוד יפה. נסיעה בקניון כזה צר, אחלה מזג אוויר, והיה די מוקדם בבוקר יום ראשון אז היה בכלל רגוע.
כשהגעתי לתצפית הלכתי 5 דקות מהחניה לכיוון התצפית שהייתה סבבה אבל כשחזרתי היו סוסים באחו. יש משהו מאוד מרגיע בסוסים. בסצינה של השמיים הכחולים האלה הם היו כל כך יפים ופוטוגניים וכשהם מטפלים אחד בשני! אחת התמונות פשוט יצאה לי וואו!
משם חזרתי את כל הדרך חזרה והמשכתי צפונה לקו החוף. התכנון שלי היה לעצור בכל מיני חופים יפים לאורך הדרך אבל מה שלא לקחתי בחשבון זה שיום ראשון והחופים היו מפוצצים! ברמה של צריך לנסוע שני ק"מ כדי למצוא חניה!! לא מצאתי חניה בשני חופים אז כבר ויתרתי… ניסיתי עוד להגיע לאיזה מגדלור אבל הוא היה די מעפן.
פלאיה דה סילנסיו – החוף השקט
המשכתי לנקודה המערבית ביותר בטיול שלי. רציתי להגיע ל'חוף השקט'.
עד שהגעתי, הנשמה יצאה לי. כבר כמעט איבדתי אמון בכיוונים של גוגל. אמנם היה גם שלט אבל עברתי בדרכים לא דרכים… כבישים צרים צרים, בלי מקום לעבור, בתוך כפרים, בין בתים, וכו'. בסוף הגעתי למקום שגוגל אמר, אבל מה, ערפל מטורף, לא רואים כלום. נאדה.
החלטתי בכל זאת לרדת למטה ברגל, ממש סקפטי – בלי תיק, בלי מים, כלום. כבר הגעתי עד לכאן.
תוך כדי שאני יורד, אחרי המתנה של כמה דקות, הערפל התחיל להתפזר ואז נפתח לפניי חוף יפהפה! כל כך שמחתי שלא ויתרתי. ביליתי שם זמן לא מבוטל, הייתי שם לבד. חוף מבודד במן מפרץ כזה, עם סלעים שבוקעים מהמים, אחחח.
כשהגעתי הייתי הרכב היחיד, וכשהתחלתי לעלות חזרה מהחוף לחניון, ראיתי כל מיני צלמים שהגיעו לצלם שם.
משם המשכתי לאיזה מגדלור Cabo vidio שהיה חביב ואז כבר כשנסעתי מזרחה, עצרתי גם ב-Lastres שזה לא מקום שהיה לי במקור במפה, אלא שמעתי עליו ממישהי בקנגס. היה שווה לעצור שם, יש תצפית יפה שרואים את גגות הרעפים של העיר על המפרץ.
משם המשכתי לעוד חוף שאמור להיות ממש יפה ומיוחד (Playa de Gulpiyuri).
אם קודם דיברתי על כבישים מוזרים אז פה אפילו עוד יותר. ירדתי מהכביש המהיר ופתאום מצאתי את עצמי על דרך עפר עם מלא בורות. ידעתי שאי אפשר להגיע עד החוף אלא צריך ללכת קצת אבל לא ציפיתי למשהו כזה. תבינו, אפילו הסתובבתי כבר כי חשבתי שטעיתי באיזה פניה או משהו… בסוף חניתי, הלכתי לחוף ו… מה אני אגיד לכם – אולי בגלל שהיה שפל, הוא לא כזה הרשים אותי.
סן סבסטיאן
המשכתי לסן סבסטיאן. בזמן שחיכיתי לחדר במלון, עשיתי סיבוב על חוף הקונכיה המדהים (La Concha). היה כיף ללכת גם על החול וגם במים. שכחתי כמה זה כיף – חוף 'נקי' – גם פיסית נקי לא מלוכלך, גם בלי אבנים וכו' וגם בלי מקומות שיושבים על החול ולוקחים את כל המקום.
הלכתי עד קצה החוף והגעתי לאחד מסמלי העיר – פסל מתכת שנקרא 'מסרק הרוח'. הפסל מורכב משלוש חתיכות מתכת שכל אחת שוקלת יותר מ-9 טון! בגלל המיקום של כל אחת מהן, היה די קשה לתפוס את כולן בתמונה אחת, אבל הצלחתי!
חגיגת פינצ'וס בסן סבסטיאן
אף ביקור בעיר הזאת לא יהיה שלם בלי סיבוב פינצ'וסים. פינצו'סים אלה מנות אוכל קטנות – לרב מוגשות על חתיכת לחם קטנה – זה יכול להיות חתיכת נקניק, שרימפס, שילובים כאלה ואחרים, ו… העיניים יוצאות!
בערב יצאתי "לחגוג". הפינצ'וסים נראים מעולה וכשמתחילים לאכול אותם רק רוצים עוד ועוד… עברתי בין שניים שלושה מקומות ואחרי שכבר הייתי מפוצץ שמרתי לי מקומות שנראו טוב למחר בערב.
למחרת בבוקר עשיתי הליכה לקצה השני של העיר וטיפסתי שם ברגל על אורגול והמשכתי לחוף השני שהיה מן הסתם פחות מרשים מהקונכיה.
אחרי צהריים לקחתי את הרכבל (שנמצא ליד הפסל) כדי להגיע לנקודת תצפית ממש יפה על כל החוף.
לקינוח – עוגת גבינה באסקית
למחרת בערב , שהיה גם היום האחרון של הטיול שלי, שוב סיבוב פינצ'וסים למקומות ששמרתי לי מהערב הקודם, זוכרים? אחרי ששבעתי, הלכתי להמלצה שקיבלתי במלון לאכול עוגת גבינה באסקית.
רק מה? בוא נגיד שלא הייתי היחיד ששמע על המקום.
כולם הגיעו לפה להזמין עוגה! באמת הייתה טעימה וואו. משהו במרקם שלה היה לח כזה והעובדים שם מחלקים עוגות כאילו אין מחר, נראה לי הם מוכרים עוגה בדקה אולי, אתם לא מבינים איך הם חותכים את זה וזאת כמעט המנה היחידה שהזמינו שם…
