הטיול התחיל ברכבת מפריז מערבה, ואחרי 3 וחצי שעות הגענו לקימפר (Quimper), אחת הערים הגדולות בברטאן. כשאספנו את הרכב מסוכנות ההשכרה, קיבלנו רכב מג'וייף לגמרי, כזה שהיה קשה לראות את השריטות וכו'. מה הסתבר? שבגלל הבצורת שהייתה השנה אסור לשטוף מכוניות! אז יצאנו לדרך עם רכב מטונף…
ברטאן הוא חבל ארץ בצפון מערב צרפת. אם מסתכלים על המפה של צרפת אז זה הצ'ופצ'יק שבולט מערבה למעלה בצפון. אפשר להגיד שברטאן היא סוג של חצי אי גדול וכשעושים זום-אין יש שם עוד הרבה חצאי איים – ממש בבושקה של חצאי איים!
היה יום מקסים, שלא כל כך אופייני לאזור, ונסענו מערבה לצוקים ולחופים של ה-"Finistere" (הקצה המערבי של ברטאן) שהמשמעות של זה היא "קצה העולם".
צוקי ברטאן
כיוונו למקום שנקרא Cap de la Chevre (מפה בסוף הפוסט). אחרי שראיתי שיש לא מעט מקומות שמתחילים ב-"Cap" הגעתי למסקנה ש-cap בצרפתית זה כמו head אצל האירים. עשינו שם מסלול הליכה קצר שהסתיים ב-Rostuduel – כפר קטן עם בתים ברטוניים טיפוסיים. בתי אבן בצבע בז', עם חלונות בצבע כחול/תכלת וגגות עשויים צפחה שחורה, ככה כפר שלם!
משם המשכנו ל-Pointe de Pen Hir שהיה שם ממש יפה! החניתי את הרכב ויצאתי לחקור את האזור. בהתחלה, לשמאלי, ראיתי לגונה יפה אבל כשהמשכתי ללכת נחשפתי ל-3 סלעים ענקיים בתוך המים וביליתי איתם לא מעט זמן חחח. עוד זווית ועוד זווית, מנסה קצת להתחמק מצל שנוצר וכל מיני כאלה.
מלחמת העולם השנייה
בנוסף לטבע יש במקום גם לא מעט היסטוריה ממלחמת העולם השנייה. יש שם אנדרטה ענקית ללוחמים הברטוניים במלחמת העולם השנייה, אתר הנצחה לכל הנופלים בים שכולל בונקרים עצומים מהתקופה ההיא שהגרמנים בנו, פשוט קשה להאמין.
בקצה המערב
נסענו לעיירה החמודה בה אנחנו ישנים, Camaret sur Mer, עיירה שנמצאת ממש על המים עם מרינה קטנה. גילינו שממש מולנו נמצא איזה צריח עתיק. אני מדבר על Tour de Vauban. ה-Vauban הזה היה אדריכל של מבנים צבאיים ועבד עבור לואי ה-14.
במאה ה-17 הוא תכנן את רב המבנים החשובים להגנת צרפת. במקרה הנוכחי מטרת המבנה הייתה להגן על הכפר והנמל שהיו במקום. לפני כמה שנים ממשלת צרפת השקיעה למעלה ממיליון יורו בשחזור ושיפוץ המקום!
אחרי סיבוב של גלריות אמנים ב"שכונה" התאורה השתנתה והצריח היה מושלם לצילום! אני רוצה רגע להתעכב על זה – היה שם משהו בתאורה כל כך נעים, אולי קצת רך זו המלה… וגם, בניגוד למה שקורה בארץ, שם כשהשמש שוקעת, זה לא שמיד מחשיך, עדיין יש אור לעוד איזה שעתיים!
למחרת עלינו לחצי האי הצפוני ונסענו על הכביש ההיקפי שלו עד שהגענו ל-Pointe des Espagnols. הפעם מזג האוויר פחות האיר לנו פנים – היה אפור וגשום כיאה לברטאן… תפקידו של התותח העצום (קוטר 25 ס"מ) היה להגן על העיר ברסט שנמצאת ממש ממול.
בהמשך הכביש סתם עצרנו לתצפית על הים והסתבר שהיינו ממש בפאתי כפר כלשהו. היה שם איזה בית עם גינה מטופחת יפהפייה שנראית כמו גן גן (רציני כאילו).
מנזר מהמאה החמישית
המשכנו מזרחה לעוד צ'ופצ'יק אבל הפעם בעל אופי אחר לגמרי – לא עוד חופים, צוקים וטבע, לא שיש בזה משהו לא בסדר כן?
אז מה איבדנו שם? ובכן יש שם מנזר שנבנה לראשונה במאה ה-5 לספירה! מאז הוא הספיק להיהרס ע"י הויקינגים ב-913 אבל משהו שם שרד וב-1950 הוא נרכש ע"י המסדר הבנדיקטי.
כל ה-setting הזה של האבן עם הדשא הירוק הזכיר לי מקום שהייתי בו בצפון סקוטלנד בשם Elgin.
קולינריה ברטונית
בשלב הזה היינו כבר רעבים ואין כמו לשבת בקרפרי מקומי ולאכול קרפ טרי. הרי הקרפ, מקורו בברטאן! לא אכנס עכשיו לכל הסאגה של מתי זה קרפ ומתי זה galette רק אגיד שזה עשוי מקמח כוסמת והם ממש, אבל ממש, דקים!
ומה עוד מגיע מברטאן? סיידר. וקצת כמו בירה – גם פה אפשר לשתות סיידר של מבשלת בוטיק ולפעמים גם היה לנו סיידר מהחבית. את הסיידר נהוג לשתות בכוסות/ספלים מקרמיקה כמו בתמונה, לפעמים בלי ידית בכלל.
כך יצא שלא מעט מהארוחות היו קרפ וסיידר. כמה פשוט ככה טעים 🙂
מלה על הקולינריה הברטונית – זה אזור עם הרבה מאוד חקלאות. תירס, ארטישוק, תפוחים, פירות ים ועוד הרבה דברים ביניהם כוסמת שמסתבר שגדלה טוב באקלים הרטוב שלהם.
עיירה שיצאה מהאגדות
עברנו על גשר מיתרים גדול שנחנך ב-2011 בדרך לעיירה קטנה בשם Faou. מגיעים למקום, מחנים את הרכב, מתחילים להסתובב ו… זה מרגיש כאילו אני על איזה סט של סרט ילדים.
המראה של הבתים כמעט לא הגיוני – הכל מתוקתק ונקי, האדניות עם פרחים כאלה מושלמים, האבן הזהובה, הבתים עם גגות משולשים מדוייקים כאלה ובקיצור – לא אמיתי.
זה היה נראה אפילו "מתוייר מדי" אבל החנויות שהיו שם ברחוב היו של מקומיים – ספר, קצב, סוכנות נדל"ן – כאלה. לא סוכנויות שמציעות כל מיני אטרצקיות למיניהן.
תכלס זה היה היום האחרון בצד של חופי ברטאן ולמחרת נסענו מזרחה. לא לפני שבבוקר קפצנו לביקור אחרון ב-Pointe de Pen Hir כולל עצירה במגליתים שנמצאים בסמוך. לא יודעים מי שם אותם שם, אבל יודעים שזה היה לפני שהברטונים הגיעו לשם אז זה די ישן…
נסענו לכנסיית Menez Hom שהצטלמה מאוד יפה גם מבחוץ וגם מבפנים. כל פעם שנכנסתי לכנסייה שם הייתי נדהם מכמות הציורים, הפסלים והאומנות שיש שם, זה די אינסופי. משם המשכנו ל"הר" באותו שם (קצת יותר מ-300 מטר…).
פשוט בגלל שרב השטח מסביב יחסית שטוח, מקבלים תצפית יפה גם מ"רק" 300 מטר. לצערנו, דקה אחרי שהגענו התחיל כבר גשם והתקפלנו. אבל יצא לנו לראות תצפית יפה על האזור ואפילו את גשר המיתרים מהיום הקודם.
לינה בארמון
נסענו במה שאט אט הפך ליער ויש את הקטעים האלה בכביש שהעצים יוצרים מעין חופה כזאת ואני מת על זה! ומפה לשם הגענו לארמון שלנו. באמצע שום מקום אבל וואו, איזה מבנה. וכמה שטח יש שם!! גזיליון הקטארים של יער שהכלבה המקומית רק מוציאה שם מרץ בלי סוף. קבלת הפנים כללה אפריטיף, מה שמכונה בצרפת "אַפֵּרוֹ" – תאמינו לי, אני לא יודע מה צריך יותר מזה בחיים…
קמתי מוקדם בבוקר ויצאתי להליכת בוקר בשטח האחוזה. הייתה לי אורחת, הכלבה הצטרפה אליי להליכה ובתמורה לזה ששיחקתי איתה היא הראתה לי מקומות שלא הכרתי.
היום נפתח "רשמית" בארוחת בוקר שכללה מאפים טריים, מיני-קרפים, מיץ טבעי ועוד פינוקים 🙂
היעד שלנו היה להגיע לאיזה יער במרחק שעה נסיעה. רק ש…
בדרך עצרנו בתעלה. תעלת מים באורך 385 ק"מ שנבנתה בתחילת המאה ה-19 כדי לחבר בין נאנט לברסט. זה יחסית שטוח ואפשר ללכת או לרכב על אופניים לאורכה. קשה לתאר כמה התעלה הייתה פוטוגנית ומרגיעה. יש משהו מאוד מרגיע באוויר – אני לא יודע אם זה הירוק או המים אבל השילוב הזה כל כך פסטורלי ונעים.
ברטונים וקלטיים
גם כשכבר החלטנו שמספיק והגיע הזמן ללכת, ונכנסנו לאוטו – לא עברה דקה ועצרנו שוב ל'תמונה אחרונה". כשסוף סוף הצלחנו להתנתק מהתעלה, עדיין בדרך ליער עצרנו בעוד כפר קטן שהיה על הדרך – Saint Herbot. מה מסתבר? שיש חג/פסטיבל מקומי.
יום ראשון הרביעי בספטמבר… Go figure. נכנסים לכביש שמוביל אל הכפר וכשממש מתקרבים, מרכז הכפר חסום ויש הפנייה לחניה, שגם היא לא ריקה…
הפסטיבל נראה כמו משהו פנימי של הכפר שמקימים דוכנים ומוכרים כל מיני דברים וגם קצת אוכל. הדוכנים היו בדיוק בהקמה ורב הכפר היה בכלל בכנסייה. פתאום שמעתי צליל מוכר. זה היה הצליל של חמת חלילים שכנראה מסמל את סוף המיסה. הסתובבנו קצת ביריד, קנינו נקניקייה עטופה בקרפ והמשכנו הלאה. אולי מתישהו נגיע ליער?!
אם תהיתם מה עושה פה חמת חלילים, אז האמת היא שיש הרבה משותף בין הברטונים והקלטים. הברטונים הם בעצם קלטים שחיים בצפון מערב צרפת ולכן יש לא מעט קווי דמיון במנהגים, בתרבות, ואפילו בצורת הבנייה.
לברטונים יש שפה מקומית, זה לא שהם לא מדברים צרפתית אבל הם מאוד פטריוטיים מסתבר, ועל כל שלט מופיע שם המקום גם בצרפתית וגם בברטונית. הברטונית היא שפה קלטית והכי קרובה ל… וולשית!
גם לכם יש קטע עם קלטיים? כתבתי פה על הבחירה בין אירלנד וסקוטלנד.
בסוף הגענו ל-Huelgoat, ליער. יצאנו לסיבוב לראות כמה סלעים ענקיים, שאחד מהם שקל 137 טון! היה כתוב שבזווית מסויימת אפשר לנסות לדחוף אותו ולהרגיש שהוא זז. השארתי לאחרים לנסות את זה.
היעד הבא היה לראות עוד איזה סלעים ש… קשה להסביר. Roc Trevezel. כשמגיעים לאיזור מתחילים לראות מן סלעים משוננים כאלה מפוזרים בשטח. החנינו את הרכב ויצאנו להליכה קצרה בין הסלעים שסיפקה גם תצפית יפה.
כנסייה בקצה הגבעה
משם המשכנו ל-Mont St Michel אבל לא זה שאתם אולי מכירים מהטיול הקודם שלי לנורמנדי, זה כנראה אותו קדוש אבל הפעם זו כנסייה אחרת… זה הר קטן שבאוגוסט 2022, כלומר חודש לפני הטיול שלי, הייתה בו שריפה ענקית. הכל מסביב שחור ומפוייח – עצים, דשא, ואפילו מדרגות העץ לכנסייה נשרפו ונחסמו מטעמי בטיחות. בראש ההר יש כנסייה של הקדוש וזה פשוט לוקיישן מדהים!
פלייבן
בדרך חזרה הביתה (לארמון) ראינו שיש מקום/כנסייה עם שני כוכבי מישלן. עצרנו ב-Pleyben. וואו. חתיכת כנסייה מטורפת מבחוץ כולל Calvary (משהו דתי נוצרי. מבנה קטן מחוץ לכנסיות שמתאר את צליבת ישו) ענק וממש יפה.
בערב ראש השנה אכלנו בטירה שלנו, כי בחוץ הכל בערך היה סגור, אבל היות שברטאן הוא איזור מאוד חקלאי – ידעתי בסבירות גבוהה שלא יהיה קשה לארגן תפוח ודבש אז ביקשנו והוספנו נופך חגיגי לערב!
6 מחשבות על “ברטאן”
מה שם הארמון-מלון שהיית בו?
המקום נקרא Chateau de Kervoazec
איזה יוםי של סיכום טיול רק ארבעה ימים וכל כך עשיר ומגוון. הצלחת כל כך יפה להעביר את האוירה היופי הקסם העושר התרבותי הנופים המקסימים והצילומים הנפלאים. כל הכבוד. נראה שיעשה חשק לאנשים לבקר שם
פשוט נפלא תודה
נפלא, ערן. פוסט עם הרבה השראה וגם רעיונות מעשיים בשבילי. והכתיבה עם החיוך – שמחתי להיזכר.
איזה כיף של טיול ערן! גם אני רוצה פעם ללון בארמון במקום במלון… טרם יצא לי… ולברטאן עוד נחזור בוודאות – מקום שלו, נינוח ומלא סיפורים!
אני מאוד אוהבת את הפוסט הזה. סיפור דרך מעניין עם נגיעות היסטוריות וגיאוגרפיות, ותמונות נהדרות שעושות חשק לקנות כרטיס טיסה ממש עכשיו. 🙂