האתר המפורסם והמתויר יותר באלסקה הוא שמורת הדנאלי (Denali). שמורת טבע בגודל של ישראל בערך שבה נמצא גם הר בעל אותו שם. זהו ההר הגבוה ביותר בצפון אמריקה בגובה של 6,190 מטר ופירוש המלה דנאלי בשפת השבטים המקומיים הוא "הגבוה".
אחרי הטיסה והנחיתה על הקרחון המשכתי בנסיעה לכיוון השמורה. בדרך למלון חיכתה לי הפתעה נעימה. ירדתי מהכביש הראשי לכביש עפר צדדי שמתפתל בעליה למלון. בהתחלה ראיתי תמרור מוזר ואז עוד אחד ועוד אחד, ואחרי הרביעי הבנתי שיש פה איזה עניין! כל כך אופייני לי שדבר כזה יצחיק אותי וזה כל כך הוסיף לי לווייב הטוב שכבר היה לי ביום הזה.
ככה הגעתי למלון ה-Grande Denali שממוקם גבוה ויש ממנו נוף מדהים לכיוון השמורה.
שמורת דנאלי – כן או לא?
בדרך כלל כשחושבים על טיול עצמאי באלסקה יש לא מעט התלבטויות לגבי הגעה לשמורה הזאת, כי מדובר בכ-4 שעות נסיעה מאנקורג' וזה לא בהכרח בכיוון של שום דבר אחר. כמובן שההתלבטיויות תלויות גם בשאר המסלול ובכמה זמן יש לטיול כולו, אבל יש פה איזה עניין.
בעת ההכנה לטיול חשוב לעשות תאום ציפיות ולהגדיר בצורה מדוייקת (כמה שאפשר) מה מטרת הביקור. אם למשל מישהו מצפה לראות פה הרבה דובים ומוסים, צפויה לו אכזבה. אבל אם בסופו של דבר יראה, זה יהיה בונוס נחמד. ככה צריך להסתכל על זה לדעתי.
אני ידעתי בדיוק לאן אני מגיע, ואת עניין הדובים "פתרתי" לי ביעד אחר בהמשך הטיול בכלל. חשוב לציין שגם אם כן הייתי רואה דב גריזלי בדנאלי זה כנראה היה די מרחוק… אבל הנוף בשמורה מרשים מאוד – יערות, הרים ומרחבים עצומים.
דנאלי – מאיפה זה מוכר לי?
יכול להיות שהשם מוכר לך מהסרט Into the wild (עם הפסקול המצוין של אדי ודר) בו בחור צעיר מחליט לטייל בטבע ומגיע לאלסקה. הוא נכנס עמוק לתוך השמורה תוך שהוא חוצה נהר בחודש אפריל ומתמקם באוטובוס נטוש. חודשיים לאחר מכן כשהוא רוצה להמשיך הלאה, הנהר כבר גועש כי מי השלגים הפשירו והוא לא יכול לעבור אותו. הוא חוזר לאוטובוס ולבסוף מת מרעב. הסרט דרך אגב התבסס על ספר וסיפור אמיתי.
האוטובוס הפך למוקד משיכה להרפתקנים אבל גם גרם לפציעה ומוות ללא מעט אנשים לאורך השנים. לכן ביוני 2020 הרשויות באלסקה החליטו על פינוי האוטובוס מהפארק, והוא נלקח במסוק למוזיאון בפיירבנקס.
נסיעה בשאטל
למרות שהשמורה ענקית הטיול בה מצד אחד "לא בדיוק חופשי" – יש כביש אחד עליו נוסעים שאטלים של השמורה ורכבים פרטיים, כשהראשונים יכולים להגיע עד המייל ה-60 ואילו הרכבים הפרטיים מורשים להגיע רק עד המייל ה-15.
מצד שני, מי שרוצה לחוות טבע בלי אוטו, פשוט יכול לקחת תיק ואוהל, להקפיד על כללי זהירות מדובים ודי ללכת כמעט איפה שירצה. אבל האופציה הזאת שמורה לאנשי שטח אמיתיים, לא כמוני.
הפתרון הזה של השאטלים מומש ב-1972 כשהרעיון שעמד מאחורי זה הוא לשמור על הסביבה והטבע באמצעות הגבלה לא של כמות המבקרים אלא של כמות הרכבים!
It is somewhat of a paradox that a large park should have problems accommodating a relatively small number of people. The problem really is not the number of people, but rather the number of vehicles. As we have finally learned by past experiences in other areas, the solution is not to provide more and more roads for more and more automobiles.
כמה חודשים לפני הנסיעה נכנסתי לאתר של הפארק כדי להזמין לי מקום בשאטל, כדי שאוכל להגיע כמה שיותר עמוק לתוך הפארק ולהנות מהטבע. עקרונית אין הבדל מהותי בין המייל ה-15 למייל ה-60 אבל זה כן מגדיל את הסיכויים לראות בעלי חיים. יש בפארק מגוון רחב של בעלי חיים החל ממוס וקאריבו דרך דובי גריזלי ודאל שיפ (סוג של כבשה מקומית).
כמו כן כדאי גם לדעת שיש הגרלות! כל שנה הם מגרילים את האופציה עבור כמה רכבים להכנס עד למייל ה-30. הסיכוי לזכות קטן אבל לא מזיק לנסות. אם תהיתם אז לא זכיתי. מה כן קרה לי?
הכביש מתחיל להתקצר לי
כשבועיים לפני הטיסה ראיתי שאיפשהו בכביש הייתה מפולת שגרמה לכביש להחסם. עכשיו זה לא משהו של יום יומיים, יותר כמו שנה שנתיים. ברצינות. מה שאומר שאפשר להגיע עם השאטל רק עד המייל ה-42. קצת באסה אבל אוקיי. חושבים שבזה זה נגמר? איי וויש.
ביום שהגעתי למרכז המבקרים בפארק הודיעו לי שהיום נכנסים כלים כבדים לעבוד על פינוי המפולת ולכן השאטל יגיע רק עד המייל ה-30. מבאס? בהחלט. אבל אני כבר פה ולא רציתי לתת לזה לשנות לי מצב הרוח. צריך להנות ממה שיש! (כמובן שהציעו גם את האופציה לוותר ולהחזיר את הכסף ובכל מקרה זיכו אותי על ההפרש היחסי לעומת הגעה עד המייל ה-60.)
הנסיעה בשאטל עוברת דרך נופים "אינסופיים" של יערות כמו בתמונה למעלה או צמחייה אחרת יותר נמוכה כשברקע, איפשהו בקצה האופק גם הרים גבוהים שחלקם עם פסגות מושלגות. אם נפלתם על נהג נחמד הוא גם יספר קצת על ההיסטוריה והטבע של הפארק.
בשנה רגילה, כשמגיעים עד למייל ה-60, אפשר לרדת מהשאטל, לעשות מסלול הליכה כלשהו ולעלות על השאטל הבא כדי לחזור. אצלי זה פחות היה המקרה אז נסעתי הלוך חזור ויצאתי למסלול הליכה ליד מרכז המבקרים הראשי.
בחרתי מסלול קל ומומלץ שנקרא Horseshoe lake trail, מסלול מעגלי קצר של 2.5 ק"מ. המסלול שטוח ועובר על גדות אגם. חוץ מזה שהיה יום יפה שנתן אחלה הזדמנויות לתמונות, אפשר לראות גם את העבודה המטורפת שבונים עושים – גם סכרים שהם בונים וגם עצים שהם כרסמו שאוטוטו יהפכו לחלק מהסכר.
הזוהר הצפוני באלסקה
יש אנשים שמגיעים לאלסקה במטרה לראות את הזוהר הצפוני (בדרך כלל נוסעים יותר צפונה בשביל זה, לפיירבנקס). היות וכבר ראיתי אותו בעבר בנורבגיה, אצלי זאת לא הייתה המטרה המרכזית של הטיול אבל… זה לא שאני מתנגד לראות אותו שוב. לפי התחזיות היה סיכוי לראות אותו באותו לילה והמלון הציע שירות השכמה במידה ותהיה פעילות כלשהי – אז נרשמתי, שיתקשרו.
- כמה שעות מאוחר יותר
- לילה. צלצול טלפון.
- לוקח לי זמן להבין מה קורה בכלל (כי אני ישן )
- עונה לטלפון.
- הקול מעבר לקו אומר לי "northern lights".
- אני כזה "ok thanks".
- מה עושים עכשיו?
- למזלי אני עם בגדים שאפשר לצאת איתם החוצה ולא עם איזה וואנזי מביך.
- שם גרביים ונעליים. גם פליז.
- יוצא מהחדר, יורד במעלית, יוצא מהבניין.
- לאן עכשיו??
- מחפש מקום חשוך אבל אין כי יש הרבה אורות של המלון.
- מגיע לאיזה דק קצת יותר חשוך.
- יש שם כמה אנשים, כנראה באותה סיטואציה כמוני.
- רואים פס דק וחלש בצבע ירוק. ללא תנועה.
- מסתכלים. אין תזוזה.
- חזל"ש
טיול עצמאי בשמורת הדנאלי
למחרת נסעתי אל הפארק והיה לי יום של טיול עצמאי, מה שאומר שאני יכול להכנס עם האוטו עד המייל ה-15.
בדקתי איזה מסלולים קלים אפשר לעשות וכיוונתי לנקודת ההתחלה. הכביש מתפתל והדרך ממש יפה. נסעתי לאט, נהניתי וצילמתי. זאת אותה הדרך שנסעתי בה יום קודם אבל הפעם אני ברכב שלי ולא באוטובוס. כשהגעתי להתחלה של המסלול, החניה הייתה מלאה! לרגע הרגשתי בתל אביב…
המתנתי קצת לראות אם מישהו יחזור מההייק ועד שכבר מישהו חזר הוא היה נכה! מה שפחות עזר לי (כי הוא חנה בחניית נכים). מצאתי מפרץ פנוי בהמשך הכביש, ומשם הלכתי ברגל לנקודת המוצא.
התחלתי עם מסלול קל שנקרא Savage river loop trail שפשוט הולך לאורך הנהר, חוצה גשר וחוזר מהגדה השניה. בדרך פגשתי סנאי חמוד. כמובן שאני כל הזמן עם פעמון הדובים עליי אבל כשעומדים במקום הוא לא מרעיש ולכן הסנאי היה "בסדר איתי".
התלבטתי אם לעשות עוד מסלול שהיה די קשה, ארוך ולא מעגלי! בסוף התחלתי אותו ועשיתי את הקטע של העלייה הקשה שמביאה לנקודת תצפית מעולה על העמק! הייתה שם רוח חזקה אבל הייתי לבד והיה ממש מדהים! בסרטון למטה אפשר לראות את רגע ה"תגלית".
בזה הסתיימו להם יומיים של ביקור בשמורת הדנאלי. אבל הפוסט ממשיך!
טיול באלסקה בתקופת הקורונה
היה חשוב לי לכתוב כמה מלים על ההשפעות השונות של הקורונה. טיול באלסקה הוא הפרפקט מאץ' לכל ענייני הקורונה כי הוא מתבצע ברובו במקומות פתוחים ובלי הרבה אנשים אם בכלל. יחד עם זאת עולם התיירות שם ספג מכה קשה.
כך לדוגמא באזור הדנאלי נמצא המלון הגדול יותר באלסקה, עם למעלה מ-600 חדרים והוא… סגור קרוב לשנתיים(!!) היות והוא מתבסס על תיירות קרוזים שטרם חזרה.
במלון בו אני ישנתי התפריט היה מאוד מצומצם כי אין מספיק עובדי מטבח (הרבה זרים שבדרך כלל מגיעים לתקופות זמניות) ועסקים קטנים נסגרו לעתים קרובות כשהעובדים נמצאו חיוביים. במקרה אחר המקום נשאר פתוח אמנם אבל השירות איטי כי בן אדם אחד מתפעל את כל המסעדה – הזמנה, הכנה ופינוי למשל.
נוסעים על 30 – נסיעה על הדנאלי הייווי
כמו שכבר אולי הבנתם, ה"דנאלי" זה שם של הרבה דברים באזור. אבל דווקא הכביש הזה הוא פחות באזור וגם לא ממש הייווי, יותר דרך עפר. דרך עפר של 200 קילומטר.
לפני הטיול קראתי עליה שני דברים:
- יש 50% סיכוי לפנצ'ר
- דרך יפה מאוד מאוד
בוא נגיד ש"הייתה תמורה בעד האגרה"!
יצאתי לדרך!
פסיכי, משוגע, מטורף, הזוי, חלום
Mind blown, mind fucked, insane
כל מיני מלים שהשתמשתי בהן כדי לנסות לתאר איך הרגשתי. קחו כל מזה כזאת, תעלו בחזקת 7 ואולי תתחילו להבין.
כמו תמיד, בנופים מהסוג הזה, התמונות לא יכולות להעביר את הכל כי יש אלמנט של גודל, שגם אם תראו תמונת 360 זה כלום לעומת ההרגשה במקום.
אז אני נוסע שם וכל הזמן משני הצדדים נוף צבעוני כזה של עצים ושיחים בשלל צבעים, שלא הייתה מביישת פָּלֵטָה של טמבור! לפעמים אני עוצר כדי לנשום את הנוף הזה ולפעמים אפילו יוצא להליכה קצרה כדי להיות ממש במרכז של כל זה (יימח שמם של כל הברחשים!!). הקטע שכבר ראיתי "שלכות" בעבר במזרח היבשת אבל הפעם זה היה שונה.
מדי פעם בצדדים רואים גם מקומיים בכל מיני צורות – קרוואנים, טנדרים, אוהלים, סירות, קיאקים, טרקטורונים – הכל הולך. רובם פה לצייד, מחפשים מוסים. אז הצייד פה הוא ממש עניין. זה תחביב רציני עם חנויות ציוד, רובים והכל וגם אנשים מגיעים הנה מכל רחבי ארה"ב, זה לא רק אלסקניים מקומיים. אבל מה שהכי הפתיע אותי זה האנשים, האוכלוסיה. הייתי חושב לתומי שאלה יהיו בעיקר גברים בני 20-50 נניח, אבל לא! זה גם משפחות, עם סבתות וכאלה!
אבל ברב הזמן זה אתה עם עצמך, אין אף אחד בסביבה. התחושה הזאת של ה"אינסופיות" היא פרייסלס. וגם כשמזג האוויר לא היה כזה יפה כמו בימים האחרונים זה לא הפריע כמעט.
כל הנסיעה הזאת היא 200 ק"מ שלקחו לי 6 שעות ותראו איזה מהפך עברתי – מחשש ולחץ סביב הדבר לזה שלא רציתי שהיא תיגמר ומבחינתי אפילו שתיקח 10 שעות!!
חזרה לכביש אספלט
כשהסתיים החלק הזה בנסיעה הייתה לי עוד קרוב לשעה נסיעה על כביש אמיתי, עוד הייווי, למקום הלינה שלי, פשוט קאבין באמצע שומקום. אבל מסוג הדברים שפחות רואים באלסקה. מקום קטן, יחס אישי, בישול היי אנדי כזה.
כמו לא מעט דברים באלסקה, גם פה יש "סיפור" – זאת בקתה שהיא מה שנקרא off the grid כלומר לא מחוברת לרשת החשמל והמים אז הכל בקיום עצמי. לתפעל דבר כזה זה בטח לא פשוט ובכל זאת מדובר ב"צימר" עם כמה חדרים.
המסקנה שלי מהיום הזה ובכלל שבאלסקה הנסיעות הן לא רק כדי להגיע מנקודה א' לנקודה ב' אלא הן חלק אינטגרלי ומהותי מהטיול. הן אטרקציה בפני עצמן.
למחרת המשכתי למקראתי וקניקוט
4 מחשבות על “טיול באלסקה אינטו דה וויילד”
נהניתי לקרוא. אתה ללא ספק מצליח להעביר את החוויה וההנאה הגדולה שלך מאלסקה.
ערן
גרמת לי להתרגשות רבה בקריאת הפוסטים על אלסקה.
הצלחת להעביר את עוצמת החוויה של הנופים, המרחבים והחוויה הכוללת של המקום . גם אני חובבת שלכת אבל נראה שאלסקה מנצחת בגלל העוצמה המגוון והכמויות. נראה טיול נפלא וכתיבה מרתקת. כל הכבוד!
שלום ערן
אכן עונג שבת היה לקרוא על הטיול לאלסקה בשתי הכתבות. הן הטיסה לדנאלי והן הטיול עצמו בפארק העצום וגם בדרך ההייוואי 200 ק"מ שבזכות השלכת נראו מרהיבים.
ואת עופר גלמונד פגשנו בבית מלון. כמובן שמייד זיהיתי אותו . שמעתי עליו רק טובות על העזרה שלו למטיילים.
הפוסטים שלך יעזרו בטוח ליוצאים לאלסקה. כתוב נפלא וגם צילומים וסרטונים נהדרים.
רחל
תודה רבה רחל!