זה הפוסט השני על הטיול שלי בצפון סקוטלנד וב-NC500. אם לא קראתם את הפוסט הראשון אפשר למצוא אותו כאן. אם בחלק המערבי של המסלול יש לא מעט חופים ומפרצים, הנוף בצד המזרחי שונה. קשה להגיד אם הוא יותר או פחות פראי, הוא פשוט אחר.
בערך לראשונה בטיול היה מזג אוויר מחורבן – אפור, גשום וסוער. דווקא כשתכננתי להגיע לאי Handa. זה אי יפה ויש שם לא מעט ציפורים. כדי להגיע אליו צריך לקחת "מעבורת" או יותר נכון ככה הם קוראים לה. מדובר על סירת גומי! ירדתי מהכביש הראשי ונסעתי את כל הדרך לנקודה שממנה אמורה לצאת ה"מעבורת" ואז ראיתי שהם לא עובדים, כנראה בגלל מזג האוויר. לא נורא, כרגיל, נהניתי מהנסיעה.
לקראת ערב מזג האוויר השתפר והגעתי ל-Smoo caves. הסתובבתי שם משהו כמו שעה והייתי מקדיש יותר זמן אם לא היו אילוצי ארוחת ערב ומיעוט מקומות – כלומר היה רק מקום אחד רלוונטי עבורי לארוחת ערב והוא נסגר מוקדם אז הייתי חייב להגיע אליו. חייב לציין שמשהו בנוף פה יותר הזכיר לי את איי פארו מאשר החלק הראשון של הטיול.
את הלילה העברתי בעיירה הקרובה Durness, למען האמת ישנתי ממש במרחק הליכה מהמערות, אבל הסיפור הוא שישנתי בהוסטל, בדורמס (חדר משותף). מן הסתם זה היה הלילה הכי זול בטיול והוא הגיע בדיוק אחרי הלילה הכי יקר שהיה לי בטיול אז הניגוד צעק.
החדרים הזכירו קצת מילואים – 10 גברים, מיטות קומותיים, כל הכיף הזה. וגם בהיבט של החשמל – כולם צריכים להטעין הכל ואנשים מגיעים עם מפצלים ותופסים כל שקע פנוי גם בחלל המשותף.
הנסיעה על הכביש הצפוני נעימה ורגועה ומתישהו הגעתי לעיר Thurso. נראה לי שראיתי שם רמזור אחרי כמה ימים שלא ראיתי שום דבר דומה לזה. יצאתי להליכת ערב בעיר והיא נראתה לי נחמדה, בקטע שאולי הייתי עושה שם עוד לילה, או שאולי אחזור, מי יודע!
ג'ון אוגרואטס – John O'Groats
בדרך לג'ון אוגרואטס, הפינה צפון מזרחית של האי הבריטי, עברתי גם בנקודה הכי צפונית, ב- Dunnet head. בלי קשר לכמה הנקודה צפונית, היא מוקד משיכה לחובבי ציפורים והיו שם לא מעט כאלה. חובבים כן? הציפורים באותו יום היו קצת רחוקות אם בכלל…
אבל בנקודה הזאת התחלתי לשים לב לעובדה מעניינת בקשר למגדלורים בסקוטלנד – להרבה מהם יש צורה דומה. קראתי על זה קצת ומסתבר שהרבה מאוד נבנו ע"י אחד מבני משפחת סטיבנסון. המוטיב החוזר שאני שמתי לב אליו הוא המבנה הלבן, חלק צהוב וקצה שחור. למרות שלא כל המגדלורים שלהם כאלה, הרבה מהם כן. א
ג'ון אוגרואטס היא הנקודה הצפון מזרחית של אנגליה וסקוטלנד. התמונה הקלאסית מהלוקיישן הזה היא עם עמוד שמציין מרחקים לכל מיני יעדים בעולם. את כל זה ידעתי, אבל לא תיארתי לעצמי שהמקום יהיה כזה… מתוייר. זה הפתיע אותי כי עד עכשיו בטיול בקושי הצלחתי למצוא חנות מזכרות למשל וגם לא חשבתי שהנקודה הזאת היא כזאת אטרקציה אבל כנראה שטעיתי.
הגעתי למקום ופתאום יש מגרש חניה ע-נ-ק-י, סלול מאספלט חדש כזה. אני מדגיש את זה כי לא רואים דברים כאלה. בכל המסלול זה המקום היחיד אם כזה מגרש חניה עצום ומבחינת חנויות היו שם איזה 5 בתי קפה, 4 חנויות מזכרות וכד'.
דנקאסבי סי סטאקס – Duncasby sea stacks
אבל עזבו אותכם מכל מיני שיאים "הכי צפונית", "הכי צפון מזרחית" – זה פחות מעניין. עכשיו מתחילים לדבר! לא רחוק משם יש נקודה חשובה שכדאי להגיע אליה, קוראים לזה Duncasby sea stacks. עקרונית אפשר ללכת ברגל מג'ון אוגרואטס לדנקאסבי ברגל, אבל זה לא כזה קצר, וגם שם אפשר ללכת. שמחתי שלקחתי את הרכב ונסעתי את הכמה דקות האלה.
שם למשל, מגרש החניה היה קטן מלהכיל את כל המבקרים אבל בסוף מצאתי חניה. התחלתי ללכת כשאני לא ממש יודע לאן, אבל יש סימון כללי, ורואים אנשים. הדבר הראשון שראיתי היה זה – נקיק יפהפה כשבנוסף לירוק ולפריחה, יש גם ציפורים מקננות, ואני כבר בעננים. משהו מאוד דומה לצורה של הנקיק הזה שראיתי בג'קף שבאיי פארו וגם במערב אירלנד.
כן, אני אוהב את צורות הנוף האלה.
אני יודע ורואה שיש עוד הליכה כדי לראות את הזקיפים שבוקעים מהים. מזג אוויר לא להיט אבל אני נחוש, וההרגשה הזאת של הטבע הפראי ממלאת אותי אנרגיות.
התקרבתי לקו החוף ואז ראיתי אותם.
שני זקיפים גדולים, סמוכים למצוק, יוצאים מהמים כשברקע ים אינסופי.
איפה שרב האנשים עוצרים, אני רק מתחיל. ידעתי שארצה לראות אותם מכל זווית אפשרית, כלומר התכוונתי ללכת על המצוק עד לאן שיתאפשר לי, וכך היה! עוד פיתול ועוד זווית, עוד פנייה ועוד…
סובבתי את הראש לאחור וראיתי מראה מדהים. איזה כח עליון כאילו לקח סכין וחתך פרוסה אנכית מהמצוק. הנה כמה תמונות שיסבירו את זה. חלק מההליכה לוותה בגדר קטנה לאורך המצוק, עד שהגעתי לשער עץ קטן שמהצד השני שלו כבר לא היה כלום. גם לא בני אדם חחח.
מדרגות וואליגו
אחרי שככה מילאתי מצברים המשכתי לעיר Wick. הטירה שבקרבת העיר הייתה סגורה לשיפוצים לצערי אבל כן נכנסתי לביקור במזקקת Old Pulteney שלצערי נמצאת ממש בתוך העיר. למה לצערי? כי זה רחוק ממהדימוי שהיה לי של מזקקה עם נוף יפה וכו' כמו שראיתי בספייסייד (אזור וויסקי) כמה שנים קודם לכן.
התחנה הבאה שלי הייתה Whaligoe steps. מדובר בנמל דייגים ישן וקטן שכדי להגיע אליו, צריכים לרדת יותר מ-300 מדרגות. אם לדייק, 366. ואז כשכבר היה סוף היום, היה לי בתכנון להגיע לעוד איזה טירה. שמתי אותה בגוגל מאפס ואני לא מבין לאן הוא לוקח אותי. אני נוסע ונוסע דרך פאתי העיר, אזורי תעשייה ועוד דברים מוזרים אבל נראה שאני מתקרב, ואני עדיין לא מצליח להבין איפה הדבר הזה ממוקם.
יום אחרון
היום האחרון שלי לטיול התחיל ואני עומד לסגור את המעגל של ה-NC500. אני נוסע דרומה על החוף המזרחי ועוצר ב-Dunbeath שהייתה מסומנת לי על המפה. כדי להגיע לנמל הנטוש אני נוסע דרך פרברי העיר ובכביש יש כמה בורות לא סימפטיים. מסתובב שם בנמל הנטוש ולא רואה משהו מיוחד. פתחתי גוגל וראיתי כל מיני תמונות אבל אני לא מצליח לזהות מאיפה הן והייתה אחת יפה במיוחד. נגיע אליה יותר מאוחר.
חזרתי לאוטו וכשהתחלתי לנסוע שמתי לב לשלט קטן שהצביע על מערה במרחק 800 מטר. יאללה, בוא נבדוק את העניין. הלכתי לאורך החוף כשלשמאלי מפרץ ולימיני כבשים. עברתי בדרך זוג מקומיים שאמרו לי שהמערה ממש מעבר לסיבוב. באמת היה מקום יפה.
חזרתי לרכב ולא ירדתי מנושא התמונה בגוגל, אבל לא היה כל כך את מי לשאול ב"רחוב". בסוף מצאתי משאית שחנתה במקום וניסיתי לדבר עם הנהג. כשהוא שמע שאני מישראל, התחיל לדבר על הקדושה וכו' ואני רק רוצה להבין איפה מה שאני רואה בתמונה…
אחרי כמה דקות שאנחנו מדברים על הכנרת, למרות שהוא מקומי, הוא לא מצליח להבין מאיפה צולמה התמונה, אבל הוא כן ממליץ לי על משהו בקרבת מקום שלא כדאי לי לוותר. זה הגיע אחרי שאמרתי לו שאני רוצה לראות sea stacks. זה לא מקום שהופיע לי ברשימות וזה היום האחרון שלי אבל האינטואיציה אומרת ללכת על זה.
נסעתי קצת צפונה (בניגוד לכיוון הכללי שלי) והגעתי למקום. מהחניה ראיתי את ה-sea stack והוא היה רק "בסדר" אבל עברתי "גשר הוביטים" ירוק חמוד כזה ויצאתי להליכה. הייתי שם לבד. מסתבר שזה חלק מה-Land's end, "חוצה בריטניה", מסלול הליכה של 177 ק"מ שצד אחד שלו הוא ג'ון אוגרואטס והצד השני הוא הנקודה הכי דרום מערבית באי הבריטי.
המגמה הכללית שלי היא להתקרב כמה שיותר לקו המצוק כדי לראות את הים כי שם יש זקיפים וגם ציפורים. התקרבתי, התלהבתי ופשוט התיישבתי שם. לקחת לי את הזמן להנות מהשלווה הזאת. ישבתי, עמדתי, צילמתי. בשלב כלשהו כשאני עומד על הקצה, שמעתי רעשים מוזרים/מבהילים מאחוריי (אוף, למה אי אפשר להעביר פה סאונד?!) הסתובבתי אחורה וזה היה כלב שרץ אליי במהירות ומיד חזר למקום שממנו בא…
תכננתי לחזור חזרה לרכב אבל לא יכולתי לוותר על עוד איזה פינה של מצוק וככל שהתקרבתי, ה"שומר" התחיל לצעוק. הוא הודיע לחברים שלו על ה"פולש" (אני). השומר היה שחף בנקודה אסטרטגית. במשך כמה דקות הוא לא הפסיק לצעוק עד שבסוף שחררתי וחזרתי לרכב.
סיכום טיול ה-NC500
רק בדיעבד ותוך כדי כתיבת הפוסטים בבלוג הגעתי לתובנה מסויימת על המסלול. למרות שכולו טבע וקרוב לים יש שוני בין שני הצדדים – המערבי והמזרחי.
בצד המערבי קו החוף הרבה יותר מפורץ מה שיוצר הרבה מפרצים וחופים קסומים. לעומת זה הצד המזרחי יותר ישר אבל נוצרו שם כל מיני צוקים וצורות סלע. לא הייתי מוותר על אף צד, פשוט נחמד להיות ערים להבדלים.
2 מחשבות על “מסע אל הקצה: לחוות את היופי הפראי של צפון סקוטלנד”
ערן, תודה על עוד פוסט מדהים!!!!
נתת לי רעיונות לטיול הבא לסקוטלנד.
מעולה! שמחתי 🙂