זוכרים את הזוג הפיני מתחילת הטיול? אז שמרתי איתם על קשר באינסטגרם וראיתי תמונות יפות שהם העלו אז חשבתי להגיע לאי Sudoroy דרומית לטורשבן. לקחתי לשם מעבורת של שעתיים(!) שמשלמים בה רק בדרך חזרה (נראה לכם שזה היה עובד בארץ?) אבל to make a long story short היה יום מבוזבז בגלל מזג האויר 🙁 . כלומר היה ערפל מטורף וגשם. אז ההליכה לא באה בחשבון ואת הבאטרקאפ רואד, למרות שעשיתי, לא ראיתי ממנו יותר מדי… בערב חזרתי לטורשבן ואכלתי במסעדת הסושי היחידה באיי פארו, Etika, שרציתי לאכול בה בתחילת הטיול. האוכל היה בסדר, השירות פחות.
יום אחרון – מה עושים?
התעוררתי בבוקר ב"מלון טורשבן" וחשבתי מה לעשות כשאני עדיין קצת מבואס מהיום הקודם. גם היום מזג האוויר לא נראה להיט. אכלתי ארוחת בוקר ועשיתי סיבוב קצר ב׳שכונה׳. עברתי באיזה חנות מזכרות חמודה וקניתי כמה דברים.
כשחזרתי לקחת את המפתח לחדר ראיתי בלובי ניירת על וסטמנה (Vestmanna). זכרתי את השם מההכנות לטיול וויתרתי עליו כי ממה שזכרתי הוא היה יותר בשביל ציפורים… אבל עכשיו כשאין לי כל כך מה לעשות, זאת נראית כמו אופציה לא רעה.
יש שם סיורי שייט שעוברים בין צוקים ומסתכלים על הנוף ועל ציפורים. בדקתי את שעות הסיורים. אחד בעשר, כבר לא רלוונטי ואחד בשתיים וחצי. אמריקה. יצאתי לדרך בסבבה, בלי לחץ, כי גם ראיתי באתר שיש עוד הרבה מקומות פנויים.
מוזיאון באויר הפתוח
לא עוברות 10 דקות ואני רואה תמרור שמושך את תשומת לבי. יש את הסימון של "אטרקציה" ויש לי זמן אז למה לא… יורד מהכביש הראשי ורואה כל מיני מבנים מגניבים, חמודים כאלה אבל אתה מבין שלפחות חלק מהם זה לא באמת בתים אלא יותר כמו מחסנים או משהו כזה.
בקיצור אני מסתובב שם בין הבתים האלה כשבחלק מהם הדלת פתוחה ואפשר לראות מה יש בפנים. ואז הגעתי לאחד שהדלת הייתה סגורה. טם טם טם (מוסיקת מתח). משכתי אותה… זה היה נראה כאילו הערתי אותה. את השומרת. היא ישבה לה שם וקראה ספר… מה מסתבר? כל המתחם הזה שאני מסתובב בו הוא Open-air museum!! ובביתן הזה שהוא המרכזי כי הוא זה שבו גרו אנשים צריך לשלם. אל תבהלו, זה סכום קטן, כאילו ברמה של מטבעות… כל הדבר הזה הוא כפר ישן שמראה איך חיו פעם. ככה העברתי עוד איזה חצי שעה וזה ממש מומלץ!
המשכתי הלאה לכיוון וסטמנה והדרך לשם מדהימה, אז עוד לפני שהגעתי לשייט כבר הייתי מבסוט. זה חלק שעוד לא עשיתי והוא פשוט מטורף! גם יצאה קצת שמש אז בכלל!! הכביש עובר דרך קויויק (Kvivik) סתם כפר קטן ולא מיוחד אבל איזה מיקום אחחח.
הגעתי לוסטמנה אחרי נסיעה של קרוב לשעתיים, כשעל המפה זה פחות מ-40 דקות… ונעמדתי בתור לקנות כרטיס. קונה. הכל טוב. זוג אחריי מגיע וכבר אין מקום. פולט אנחת רווחה. מזל!!!!! בינתיים התיישבתי לאכול צהריים, יש מרק seafood אול יו קן איט עם קרוטונים טעימים כאלו ובר סלטים קטן, איזה טעמים, היה מעולה!! היה קשה להפסיק לאכול את זה אז אכלתי כמה נגלות 🙂 .
שייט בוסטמנה
יוצאים לסיור, אני במוד צילום עם הגופרו. בהתחלה יש שמש ואני לא מבין למה הסירה זזה כל כך לאט. ציק צ'ק נהיה קררררר. לא יודע מה חשבתי לעצמי שלא הבאתי משהו יותר חם 🙁 . בהתחלה יוצאים מהפתח הצר של הפיורד ומרגיש כאילו שטים בים הפתוח ואחרי זה קצת מתקרבים יותר לצוקים ואפילו עוברים ביניהם כשבדרך מדי פעם המדריך אומר כמה מלים על כל מיני עניינים שבשגרה: כפרים שננטשו כי לא הייתה להם אספקת מים שוטפת, או כבשים שחיות בשיפועים תלולים, שאתה חושב איך הן הולכות שם בכלל, ולכן הבשר שלהם איכותי יותר, ואיך בכלל תופסים אותם – זה לא סטנדרטי בכלל. אחרי זה היו גם הסברים על בריכות הדגים האלה, עם מספרים שלא נקלטים.
האמת שחשבתי שהשייט יהיה יותר בנקיקים לראות ציפורים, אבל בסוף זה בכלל לא היה הדגש… סך הכל נחמד, לא יותר מזה. שעתיים, 160 קרונות (שזה בסביבות 20 דולר). טוב בתור ממלא מקום.
לילה אחרון באיי פארו
נסעתי ל-B&B האחרון שלי בטיול, במידואגור (Midvagur) שנמצא משהו כמו 10 דקות נסיעה משדה התעופה. ראיתי את ההודעה הזאת בכניסה. אבל בחוץ ראיתי אישה מבוגרת מכסחת את הדשא אז הפרעתי לה 🙂 . קרו לה ליסה והיא הייתה ממש חמודה כזאת והבית היה יפה ומטופח! אם אגיע לשם שוב, אתאכסן שם.
הדבר היחיד שהיה קצת מוזר פה היה שהעלות של הלילה לא כללה מצעים אז שילמתי על זה בנפרד אבל זה עדיין היה זול. לצערי לא יצא לי לבלות פה יותר מדי זמן כי הייתי צריך להתארגן ולצאת.
בסופו של דבר יצא יום ממש נחמד כי בבוקר נפרדתי מטורשבן, אחרי זה עצרתי ב"כפר הוביטים" קטן ואז הייתה נסיעה מאוד יפה בכביש שטרם נסעתי בו. זה המשיך עם השייט הנחמד והגעה ל-B&B מטופח, כשכל היום מזג אויר לא רע בכלל. לא יכולתי לבקש הרבה יותר מזה…
מה עשיתי בערב האחרון שלי באיי פארו? אני רק יכול להגיד שתתכוננו לראות את ה-Laughing Traveller במקום לא שגרתי 🙂