ב-2017, סוף הביקור הקודם שלי באירלנד, רציתי להגיע לצפון אירלנד (ה"מדינה") ובדרך נסעתי ליד איזה הר שכבר אז מאוד הרשים אותי. באותו הרגע לא היה לי זמן בשבילו, אז עברו כמה שנים וחזרתי אליו ולאזור בכלל.
הפוסט הזה מוקדש לטיול בעיקר במחוז דונגאל אבל גם קצת בסלייגו ואפילו מאיו, וכדי שיהיה אפשר להבין איפה זה – Donegal, Sligo, Mayo – ממש צפון מערב אירלנד. עכשיו, אחרי הטיול הזה, אני מרגיש שכיסיתי חלק מכובד מה-Wild Atlantic Way עליה כתבתי כאן.
באמת מדובר בכביש/דרך יפהפיים ואני שמח שעשיתי את זה בשני טיולים נפרדים כי אחרת כן יכול להרגיש שהנוף קצת חוזר על עצמו. הטיול קרה בחודש ספטמבר, שנחשב ליחסית טוב מבחינת הגשמים.
תוכן עניינים
השם דונגאל מגיע מהשפה הגאלית Dún na nGall, שפירושו "המצודה של הזרים". הזרים האלה היו ויקינגים, שהקימו כאן מבצר או יישוב מבוצר בדיוק במקום שבו נמצאת היום העיירה דונגאל. המצודה עצמה כבר מזמן איננה, אבל השם נשאר. דרך אגב, אם השם דונגאל מזכיר לכם את דינגל (חצי אי במערב אירלנד, קצת יותר דרומה) – אז באמת יש להם צליל קצת דומה, אבל לא משהו מעבר לזה.
הצפון הרחוק של אירלנד הוא פראי יותר, שקט יותר, ואולי אפילו יפה יותר. בדונגאל אין הרבה "מה לעשות”, וזה בדיוק מה שכיף. זה מקום שבו פשוט נוסעים, עוצרים, מצלמים ונושמים. הנופים משתנים כל הזמן – מצוקים לים, מחופים לכבישים צרים שמתפתלים בין גבעות ירוקות – המגוון הזה יוצר עניין.
Downpatrick head
היו לי שתיים-שלוש נקודות עניין עיקריות שהיו העוגנים שלי ועוד מלא נקודות עצירה בדרך, שכמובן לא הספקתי לעצור בכולן. בדונגאל היה לי את צוקי Slieve League אליהם נגיע בהמשך וממש בקצה הדרומי של הטיול שלי את Downpatrick head במחוז מאיו, sea stack יפהפה שאיתו בחרתי להתחיל.
כמו שאתם בטח יודעים יש לי חולשה לכאלה וראיתי כל מיני "כאלה וחברים" גם שנה קודם לכן בטיול לאורך חופי וושינגטון ואורגון וגם בצפון סקוטלנד כחלק מהמסלול של ה-NC500.
💡לפי האגדה המקומית, כשראש שבט פגאני סירב להתנצר, פטריק הקדוש (ההוא מסנט פטריקס דיי) הקיש במטה שלו על האדמה – והאדמה נבקעה. חתיכה מהצוק התנתקה ונפלה אל הים, כשאותו ראש שבט עומד עליה!
ומה שבאמת קרה שם קצת פחות דרמטי, אבל לא פחות מרשים.
💡עמוד הסלע הזה, שנקרא Dún Briste (“המבצר השבור”), היה פעם חלק מהיבשה – עד שבשנת 1393 סערה חזקה פגעה באזור וניתקה אותו מהחוף. מאז הוא עומד שם לבד, מוקף ים, כמו מזכרת מאותו לילה סוער במיוחד.
💡להרבה מקומות שם יש שני שמות – אחד באנגלית ואחד בגאלית
Inishowen peninsula
משם שברתי חזק צפונה, הכי רחוק שרק אפשר, ללא עצירות, במטרה לעשות את המסלול מצפון לדרום. זה היה יום ארוך של נסיעה כי בעצם נסעתי מדבלין מערבה כ-3.5 שעות ואחרי הביקור בצוק עוד כ-3 שעות.
ההתחלה בצפון הייתה ב-Inishowen peninsula ושם התמקמתי ללילות הבאים. כשהגעתי לאזור תחזית מזג האוויר לא הייתה מאוד אופטימית, היה נראה שהולך להיות גשום אבל לא דרמטי. וכך במהלך היומיים הראשונים הבנתי את הלו"ז – בבוקר באמת אפור וגשם קל, אבל לקראת הצהריים מתבהר והרבה יותר טוב. הטמפ' לא הייתה עניין מבחינתי. 12-15 מעלות, מושלם.
הרעיון היה לעשות את מסלול המאה שזה מאה מייל בחצי האי.
התחלתי את היום במעגל אבנים, דומה למה שהייתי בטיול הקודם. הכביש לעיגול היה במגמת עלייה חדה. בגלל שהגעתי מוקדם בבוקר הייתי שם לבד וזה מגניב, אין מה להגיד.
Malin head – הנקודה הצפונית ביותר באירלנד
המשכתי אל Malin head, הנקודה הצפונית ביותר באירלנד, ובאמת היה יפה אבל עם רוח מטורפת! אחרי בערך 100 מטר של הליכה הגעתי לפיצול שמאלה או ימינה. לא ידעתי במה צריך לבחור כדי להגיע לנקודה היפה שראיתי באינטרנט. בסוף הלכתי לשני הכיוונים אבל לא מצאתי את הלוקיישן הספציפי שרציתי!
אז עשיתי את ההליכה פעמיים🤦.
בבוץ.
נגד הרוח.
בפעם השניה זה היה אחרי ששאלתי מישהו שנראה לי מקומי והוא הצביע לעבר איזה סלע בשטח שזה מה שאני מחפש. לא הייתה לי ממש ברירה אז זרמתי איתו ו… הוא צדק.
אחרי זה כבר הייתי די עייף אז עשיתי נסיעה יותר ארוכה והגעתי לחוף בצד השני של הפנינסולה, Kalingoe bay שהיה נחמד. בכלל, בשונה מאיי פארו, באירלנד (וגם בסקוטלנד האמת) יש די הרבה חתיכות של חוף חולי. הרבה פעמים זה נקרא אצלם strand ולא beach.
Gap of Mamore
ואז התחלתי לחזור הביתה, דרך מפלים חביבים ו… Gap of Mamore אחחח איזה גאפ.
אם טיילתם באירלנד בעבר יש מצב שאתם מכירים את Gap of Dunloe דרומית לצוקי מוהר. אם לא, רק אגיד ש"גאפ" זה בעצם אוכף, מעבר בין הרים.
בבוקר נסעתי דרכו מדרום לצפון, ובחזור מהכיוון ההפוך, שנראה לי אפילו יותר יפה. העלייה המפותלת בתוך עמק צר ואז ירידה חדה כשכל העמק הרבה יותר רחב. קשה להסביר.
ממש בכניסה לגאפ היה מגרש חניה קטן והשמש הייתה מושלמת. היא צבעה את הירוק שלהם כמעט בצבע זרחני. המבנה של השדות/חלקות שלהם, זה שהם מחולקים בזמן גדרות ירוקות של עצים ושיחים, זה משהו שלא קיים באיי פארו.
דונגאל – הפנינסולה המרכזית
יצאתי מהפנינסולה ואז אחרי Letterkenny, העיר הגדולה באזור, פתאום התחיל איזה מסלול שהוא לא לגמרי על הים (זה "ארוע" כי רב הזמן בטיול הזה אני נוסע לאורך הדרך האטלנטית) אבל היה ממש מגניב (לדעתי זה מסלול שהיה עוד קיים לפני ה-WAW). הייתי בחוף שקר כלשהו אבל בהמשך הנסיעה פתאום היו "שמיים סימפסונס" כאלה וזה היה ממש יפה.
התחנה הבאה הייתה Pollet sea arch ומשם ל-Fanad lighthouse. אם רוצים להכנס למגדלור אפשר בתשלום, אבל לי הספיק מבחוץ. אני בעיקר מגיע למקומות האלה בגלל הלוקיישן וה-setting שמאפשר כל מיני צילומים מעניינים. מה שהיה מעניין במגדלור זה שהוא בין הבודדים שעוד פעילים באירלנד. איזה עוד אחד פעיל? זה שהייתי בו בטיול הקודם ב-Loop head!
Murderhole beach
אחרי המגדלור היה איזה גשר יפה ואז המשכתי לחוף עם השם ה-הו כו מיוחד:
Murderhole beach 🤣 .
חיפשתי וקיוויתי שיהיה איזה סיפור מעניין לגבי מקור השם אבל אין "משהו טוב". משם המשכתי לתצפית יפה על Doe castle שהייתה מעבר לאגם ואז גם נסעתי אליה לביקור קצר.
רציתי להגיע לפארק הלאומי שלהם, Glenveagh national park, שהנסיעה אליו הייתה יפה, שונה ממה שהיה עד עכשיו. בגלל שהשטח פתוח ושטוח, זה מרגיש פראי באיזשהו מובן, כאילו חוצים איזה סוואנה, וגם הכביש עצמו היה כיפי. לצערי אין לי תמונה מהדרך הזאת, גם כי לא הייתה ממש אפשרות לעצור אבל גם כי זה משהו שקשה להעביר בצילום "בסיסי", כלומר לא הייתם רואים "שום דבר מיוחד" בתמונה.
אבל למען האמת, מהפארק עצמו פחות התלהבתי. הלכתי ברגל לאורך האגם, די משעמם. בחזרה לקחתי שאטל שעלה 1.5 יורו מזומן! מזה שהיה לי כסף קטן במקרה…
💡מי שמכיר את הפוסטים שלי מאיי פארו אולי כבר רואה כל מיני הבדלים.
חשבתי פעם לעשות הרצאה על ההבדלים בין המקומות – מאיפה הם מגיעים, ואיך הגיאוגרפיה משפיעה על הכול. אם זה נשמע לכם מעניין, תנו סימן בתגובות 👇
Horn head
החלטתי לנסות ללכת לראות שקיעה באיזה Head, יעני צ'ופצ'יק. Horn head. הייתה שם רוח די חזקה כי הכל חשוף וכבר כמעט ויתרתי, אבל היה שם עוד בחור אז אמרתי לעצמי שאם הוא נשאר אני אשאר גם. שאלתי אותו והוא נשאר!
החלטתי להשאר איתו ושמתי לב שהוא מיקם את החצובה במיקום קצת מיוחד אז שאלתי אותו למה וככה התחלנו לקשקש קצת. בחור אירי, דווקא לא מהאזור הזה, אבל דיברנו קצת והיה ממש נחמד. מה שהיה נחמד שהיה שם סוג של מחסה שנתן לי תמונה יפה.
לוקיישנים לצילומים
בבוקר של היום הבא היו לי תכניות לכמה מקומות פוטוגניים. כנסייה נטושה ושאריות של אניה באיזה חוף. הכנסייה באמת הייתה מאוד יפה והייתי שם לבד. כמובן. השתגעתי קצת כי הבחור מהיום קודם הראה לי תמונה שהוא צילם שם ולא הצלחתי למצוא את הזווית שלו!
שרידי האניה היו במן אגן כזה מאוד גדול, אני אפילו לא יודע אם זה קשור לגאות ושפל כי היה יחסית הרבה ללכת כדי להגיע אליה. ומה שנחמד בדברים האלה זה גם המסביב – הצורות שיש בחול וכו'.
חוף בהפתעה
היו לי בטיול הזה כמה חופים שסימנתי לי מראש וזה באמת מאוד יפה לראות שם חופים, בטח כשיפה בחוץ, כי אז יש שילוב מאוד יפה של צבעים – שמיים וים כחולים, דשא ירוק וחול זהוב! לפעמים זה רצועות חוף קטנות כאלה ולפעמים אלה חופים רחבים.
הגעתי לאיזה חוף שנמצא ליד שדה תעופה, ממש צמוד, תחשבו קצת כמו חוף תל ברוך וכמה הוא היה קרוב לשדה דב, אז כזה. חניתי, הלכתי והיה נחמד. מאוד מאוד רחב, חול נקי כזה. המשכתי הלאה. לא זוכר כבר אפילו לאן רציתי להגיע אבל עצרתי בעוד חוף קטן, קראו לו Boat strand, אז חשבתי/הנחתי שזה משהו יותר של מקומיים או דייגים.
הגעתי למן מפרץ כזה עם כמה סלעים בים ובאמצע סירה קטנה עם איש עומד עליה. בשלב כלשהו האיש והסירה יצאו לדוג ואז המפרץ היה כולו שלי! מזג האוויר היה מושלם, שמש מלטפת, ואחרי כמה דקות שלא האמנתי איפה אני נמצא, קלטתי בצד השני של המפרץ לוקיישן שיהיה מעניין להגיע אליו. הנחתי שתהיה דרך לעלות עליו. הלכתי, חקרתי ומצאתי! היה כל כך כיף שאפילו שכבתי על הדשא כי זה היה מקום ללא כבשים!
Slieve League
היום התחיל בנסיעה למפלי Assaranca, שהופיעו בכל מקור שבדקתי לפני הטיול. כשהגעתי, הופתעתי. מגרש חניה קטנטן (לא זאת ההפתעה) שפשוט ראו את המפלים מהאוטו. אפס הליכה חחח.
משם המשכתי ל-Malin beg שלידו יש חתיכת חוף מהממת, Silver strand. וואו! מדהים איך יש להם פיסות חול זהוב כאלה.
משם המשכתי למקום של דונגאל, בהא' הידיעה – Slieve League. אלה צוקים ממש גבוהים, מקום שני באירלנד, למי שמתעניין. בניגוד לשאר המקומות שביקרתי בהם בטיול, זה כבר אתר די מתוייר, כלומר עם שאטלים וכאלה שעולים כסף. חונים במרכז המבקרים ולוקחים שאטל עד לנקודה שממנה אפשר להתחיל ללכת. לקיחת השאטל מוצדקת לגמרי, לא רואה סיבה ללכת את הקטע הזה שהוא לאורך כביש.
One man's path
משם התחלתי ללכת את ה-one man's path. שביל צר (מכאן מקור השם), שהולך ממש לאורך הצוק עם נוף לכל הכיוונים. מצד אחד הים בצבע כחול עמוק ובצד השני איזה עמק בצבע ירוק של אירלנד עם כפר קטן. מזג האוויר היה מעולה, אולי אפילו טיפה יותר מדי שמש 🤭
המפל הסודי
אחרי זה התחיל טיפה מירוץ. רציתי להגיע ל"מפל הסודי" (ככה קוראים לו בכל הפוסטים… 🤷♂️) אבל מה הקטע? שהוא במערה על הים ולכן תלוי בזמני גאות ושפל וכדי להגיע אליו צריך לחצות בולדרים.
שיא השפל היה ב-1 בצהריים ואני הגעתי אליו בערך שעה אחרי שזה גבולי. הייתה בעיה בניווט, פספסתי איזה פניה לחניה קטנה וכבר הייתי לחוץ. אין שם אף אחד, זאת לא שמורה או משהו כזה. התחלתי ללכת וכל הזמן בודק מה מצב המים. האם הם מתקרבים. הזכיר לי קצת הליכה על החוף באורגון. זה היה קשה. לא היה טריוויאלי למצוא אותו… אבל בסוף הגעתי. בגלל שהייתי בלחץ צילמתי מעט והתחלתי לחזור כבר…
המשכתי לעוד מגדלור שהיה סתמי לחלוטין למרות שמבחינת הלוקיישן על המפה הוא על איזה לשון יבשה כזאת שהייתה יכולה להיות מעניינת. הוא כלל הליכה רבה על אספלט במישור כי אי אפשר היה להגיע עם האוטו עד אליו.
העיירה דונגאל
אני ישן היום בדונגאל לשני לילות והיא נראית ממש נחמדה! המרכז קטן וצבעוני כזה, עם כל מיני פאבים איריים שכתוב שיש הופעות חיות. פה למשל הייתה לי חוויה אחרת לגמרי עם הלינה. בבוקר קיבלתי הודעת ווטסאפ עם הוראות איך להכנס לבניין ולחדר, הכל היה self check-in כזה, אבל עבד והיה סבבה לגמרי. החדר היה ממש קרוב למרכז אבל שקט שזה אחלה.
בערב הלכתי לשמוע קצת מוסיקה אירית חיה. היה מאוד נחמד אבל זה פחות אותנטי במובן שרב הקהל זה תיירים. עולה זמר עם גיטרה או לפעמים צמד. באחד הערבים נכנסתי דרך דלת שנראית תמימה לחלוטין ובפנים נפתח לי עולם! זה היה פשוט משהו עצווום. הלכתי שם בתוך הפאב וזה לא נגמר. נדמה לי שמדדתי עם סטופר וזה היה איזה שתי דקות.
מחוז סלייגו
ההר הזה הוא גולת הכותרת של אזור סלייגו (כמו בדונגאל, השם הוא גם של מחוז וגם של עיירה).
עם הזמן, כשהים נסוג והקרחונים הגיעו – משהו מדהים קרה. בתקופת עידן הקרח האחרונה, קרחונים ענקיים עברו כאן וחרצו את הנוף. הם שחקו את שכבות הסלע הרכות מתחת לאבני הגיר הקשות יותר, וככה בעצם נוצרו הצוקים התלולים והצורה השטוחה שמאפיינת את ההר היום.
עקרונית ניתן לטפס עליו אבל זה נחשב מסלול די קשה ולוקח יום שלם בתכלס. אז עשיתי מסלול אחר שרק נותן תצפית עליו. מתחילים את ההליכה כשלא רואים אותו כי כל מיני עצים ושיחים חוסמים אותו ואז כשהם מפסיקים, פתאום ההר נחשף ואז אי אפשר להוריד ממנו את העיניים!
אחרי ההליכה והתצפית על ההר המשכתי ל-scenic drive באזור. קוראים לדרך Gleniff Horseshoe והיה פשוט כיף לנסוע שם בתוך העמק המחורץ הזה. בגלל שכבר טיילתי לא מעט באזורים האלה (אירלנד, סקוטלנד ואיי פארו), יש לא מעט דברים שמזכירים לי איכשהו מקומות אחרים. במקרה הזה, זה קצת הזכיר לי את הקויירינג באי סקאי בסקוטלנד.
המשכתי בנסיעה באזור לעוד מפל ופשוט כל מיני מקומות יפים. האמת שחוץ מהמפל שרואים בתמונה עשיתי מסלול לעוד מפל שהיה כנראה יבש אחרי הקיץ כי לא ראיתי מים בכלל.
Achill island
