היום שלי התחיל ב-5 בבוקר.
המעבורת, שהזמנתי מראש כמובן, הייתה אמנם ב-7 בבוקר אבל בשום מייל לא ראיתי מתי אני צריך להיות שם. התעניינתי בלובי של המלון, הם בטח יידעו. היא אמרה לי "בין 4 ל-5" ואני כזה "וואווו לא נסחפו בכלל". כנראה שהיא קצת הגזימה כי למחרת ב-5 הייתי הרכב הראשון…
העובדה שהייתי שם ראשון לא ממש עזרה לי בעלייה על המעבורת שמסתבר שזה גם 'מדע'. ראיתי שרכבים שהגיעו אחריי עלו לפניי ושאלתי שם את האיש לפי מה הם מנתבים את זה (חוץ מהיעד) אז זה לפי משקל. הם צריכים לאזן את המעבורת – בחוץ יש טורים לפי גודל המכוניות – פרטיות, SUV, טנדרים וקרוואנים וכל פעם מכניסים רכב לפי החלטה של איש בבטן המעבורת.
השייט הוא כמה שעות טובות דרך מה שנקרא Prince William sound – מקום יפהפה שמלא בקרחונים, פיורדים, הרים ויערות מכל עבר! ואז נסיעה של עוד 4 שעות והכל בשביל להגיע להומר כדי שלמחרת אוכל לטוס ולראות דובים חומים!
בטיול הזה נפל לי האסימון שאני ממש נהנה במעבורות. נזכרתי בזאת למשל בכניסה לנובה סקוטיה. זה די כיף, בטח כשבחוץ מזג האוויר יפה כמו שהיה לי!
המשכתי בנסיעה של עוד כמה שעות ל-Homer שנמצאת בצד הדרום מערבי של ה-Kenai peninsula כמו שאפשר לראות במפה למטה. מחר בבוקר אני טס לראות דובים!!
הומר אלסקה
הגעתי להומר בערב אחרי יום שלם של נסיעות והתמקמתי בקצה ה-Homer's spit. לשון יבשה ארוכה שבולטת לתוך הים, והמלון שלי ממוקם ממש בקצה הלשון!
ב-8 בבוקר הגעתי למטוס שחיכה לי על המים. לפני זה קיבלתי תדריך מבעל החברה (שהוא גם אחד הטייסים) על מה שהולך לקרות היום. הייתי בדרך להגשים חלום – לראות דובי גריזלי בטבע! (נכון שפעם כבר ראיתי אותם בונקובר איילנד אבל רציתי עוד).
היה לי את האימג' בראש:
דב גריזלי עומד על מפל, דג סלמון קופץ נגד הזרם והדב ככה מניף יד וחוטף אותו.
כדי להגיע לתחושת גן העדן הזאת צריך לטוס במטוס ים – להמריא מהומר אלסקה, לטוס כשעה בכיוון דרום מערב ולנחות באגם בשמורת קטמאי, עוד אחת משמורות הענק של אלסקה – כמו דנאלי או סנט וורנגל אליאס.
ממריאים.
נחיתה רכה וקבלת פנים של דב
זאת טיסה של שעה ורבע בערך. רב הטיסה בהלוך הייתה בערפל כך שלא ראיתי יותר מדי. לידי בטיסה יושב זוג ישראלי צעיר (הם עוד צפויים להמשיך את הטיול ב-lower 48 ואני קצת מקנא). התחלנו להנמיך כדי לנחות באגם וההתרגשות כמעט בשיא. אני שומר את השיא לדובים 🙂 .
נוחתים ו…
לא יכולים לצאת מהמטוס כי בצד שמאל שלנו יש דב אחד שעושה טבילת בוקר.
ממתינים.
מתישהו הוא עובר לצד ימין ומתרחק מאיתנו.
אפשר לצאת? לא!
בצד ימין שלנו משפחה של דובים… אחרי כמה דקות גם הם מתרחקים.
חתיכת קבלת פנים…
אחרי קרוב ל-10 דקות במטוס, אנחנו סוף סוף יורדים מהמטוס והולכים בשביל 200 מטר כדי לקבל תדריך בטיחות מהריינג'רית. הכל הפוך פה. אם עד עכשיו בטיול באלסקה כל הזמן הזהירו מדובים והיה צורך לנקוט בכל אמצעי זהירות – פה 180 מעלות. הדובים הם המטרה ולכן לא הולכים עם פעמון דובים. במקרה ונתקלים בהם על השביל, זזים הצידה ונותנים להם לעבור. נשבע, ככה אמרו. מלחיץ? קצת. אבל אני לא דואג.
חוץ מזה גם אומרים לנו שאסור לקחת בתיק שום דבר שקשור לאוכל, כולל מסטיקים ומים בטעמים. הכל נשאר באיזה לוקר. אם אנחנו רוצים לאכול – זה רק בתוך איזור מגודר.
שמורת קטמאי
אחרי התדריך פשוט התחלנו ללכת. זה תחילת ספטמבר ומזג האוויר נפלא.
עקרונית אפשר לראות דובים גם ממש על השביל כי בסך הכל זאת שמורה שלהם – אנחנו האורחים והם אלה שחיים פה, כמו שכמה דקות קודם לכן ראינו דב על החוף ובמים.
אבל ביננו, המקום העיקרי שממנו רואים את הדובים זה הפלטפורמות (עמדות צפייה שנבנו למטרה הזאת) ויותר ספציפית זאת של המפלים. Brooks falls. זה השם שאני שומע כבר הרבה שנים.
בדרך אליהם עוברים על גשר שכבר ממנו רואים כמה דובים ובצד השני אפילו היו שתי משפחות! כלומר איזה 5-6 דובים ביחד!! ביליתי שם איזה 20 דקות חצי שעה והמשכתי לכיוון המפלים.
התחנה הבאה שלי היא המפלים. כל אחד קיבל מפה ויכול להחליט לאן ללכת. בכל בזמן נתון יש על האי אני מניח עשרות אנשים, מקסימום מאה, אבל כמעט ולא מרגישים את זה.
מגיע לפלטפורמה וזה כמו גלויה
זה הרגע שחיכיתי לו, זה מה שדמיינתי לעצמי כשחשבתי על הטיול הזה. כמה דובים רובצים שם בתוך המים, חלק אפילו קשה לראות כי הם רחוקים ודי דומים לסלע. אבל אחד עומד במפל כמו טקסטבוק, יעני מחכה שהסלמונים יקפצו לו לפה.
מפלי ברוקס – נקודת התצפית המושלמת
שני דברים מעניינים בהקשר הזה – אנחנו די בסוף העונה והדובים די שבעים. זאת השנה שהגיעו הכי הרבה סלמונים אבר! המומחים ציפו למשהו בסביבות 50 מליון והגיעו 70 מליון!! אל תשאלו אותי איך הם סופרים את זה… טוענים שיש מכשור מיוחד בנהרות שיודע להגיד את זה.
בכל אופן…
אני מתמקד בדב על המפל, מחכה שיתפוס לו איזה דג סלמון אדמוני ככה. זה לוקח זמן. בינתיים דב אחר שאורב לדגים במים פתאום מופיע עם דג בפה! יש אקשן. לא ברור מה נסגר עם הדובים בקצה הרחוק, הם יחסית סטטיים. וכך הקליקים במצלמה נותנים בראש – לאורך, לרוחב, עם זום ובלי, במצלמה ובטלפון – הכל הולך.
אוזני זהב
פתאום ה"דב שלי" תופס דג! זה לא היה כזה קלאסי של קפיצה והנפת יד אז אין לי את הרגע הזה אבל מכאן ואילך יש התעסקות. הוא דורך עליו, תולש ממנו חתיכות ומתחיל ללעוס. לפעמים בא איזה שחף להציק והדב מנפנף אותו. מראה מרתק. אני לא יכול להפסיק להתפעל.
הריינג'רים בפארק אמרו לי שלא נותנים שמות לדובים אבל בבדיקה יותר רצינית שעשיתי אחרי החזרה לארץ (אני לא מוותר!) גיליתי של"דב שלי" קראו Golden Ears 909.
תחרות הדב השמן
סך הכל במפלים היו משהו כמו 6 דובים. לפעמים מגיע אחד קצת יותר גדול מהאחרים ומושך תשומת לב, פתאום בצד הרחוק הגיעה אמא וגור ועוד כאלה. האמא הביאה את הגור שלה שיתחיל לראות איך צדים אבל הוא לא היה נראה ממש בעניין…
אפרופו "אחד גדול" – כל שנה בסוף אוקטובר נערכת תחרות Fat bear week. התזמון שלה הוא ממש לפני שהדובים נכנסים לשנת החורף שלהם והמטרה היא לראות מי הצטייד הכי טוב. הזוכה של שנת 2021 הוא Otis שכבר זכה 3 פעמים בעבר. מה שבודקים בתחרות זה לא מי הדב הכי גדול אלא מי העלה הכי הרבה במשקל מתחילת העונה. השומן חשוב כי כשהם ישנים את שנת החורף שלהם הם יכולים לאבד עד שליש ממשקלים! כלומר שמי שלא ידאג לעצמו יכול לא לשרוד… פה אפשר לקרוא על זה עוד.
המשכתי לפלטפורמה אחרת שגם צופה על המפלים אבל מזווית שונה.
הזמן עמד להגמר והייתי צריך להתחיל לחזור למטוס. בדרך חזרה עצרתי שוב על הגשר. פתאום היו שני דובים ששיחקו ביניהם. מחזה פשוט מטורף. נשיונל ג'יאוגרפיק מול העיניים שלי. כולם עומדים בשקט וסופגים את הטבע, אין לי דרך אחרת לתאר את זה. הדובים כאילו מתעלמים מאיתנו. פשוט מרתק. רואים שיניים חשופות ותנועות ידיים, שומעים נהמות ויש גם נשיכות קטנות. ממש כמו שני ילדים/אחים. לא ברור אם הם אחים או לא. שאלתי את הריינג'רית שהייתה שם.
הגיע הזמן וצריך להתחיל לחזור למטוס. הלכתי בשביל וכשהגעתי למרכז המבקרים פתאום הריינג'רית מסמנת לי להכנס לאיזור המגודר כי יש דובה ביער ביננו לבין המטוס. במקביל, ריינג'ר אחר מנסה לגרום לה ללכת.
איך? בגדול הוא די צועק לה "קישתא" מה שבהתחלה לא הכי עוזר, אבל בסופו של דבר זה עושה את העבודה. או שסתם נמאס לדובה, בלי קשר אליו. מי יודע.
הגענו למטוס והמראנו. הראות הייתה הרבה יותר טובה והנוף מלמעלה מרשים ביותר!
זה היה סוף ראוי ליום הזה. למטה יש סרטון שמסכם את החוויה 🙂
12 מחשבות על “מפגשים עם דובים באלסקה”
הי
ממש מרתק
עם איזו חברה טסת לטיול דובים והאם מומלצת?
תודה
טסתי עם חברה בשם Bald Mountain Air Service ואני ממליץ עליה בחום!
אחד מהטייסים הוא הבעלים והוא בעל ידע רחב על האזור והדובים
שלום. מאד נהניי מהתיאורים המפורטים שלך. ואני מודה לך על השיתוף. דבר אחד מהותי חסר לי מהתיאורים והוא התאריך שבו היה הטיול. ענין הצפיה בדובים הוא משהו שיש להכין סביבו את הטיול וולא ברור מהטקסט אם הצפיה בסלמונים היא בחודש יוני או אולי יולי או אוגוסט או ספטמבר. האם תרצה להשלים את המידע? תודה
שלום שמואל,
תודה על התגובה.
שיא תקופת הסלמונים, שמביאים את הדובים למפלים, היא בסוף יולי תחילת אוגוסט.
אני טיילתי בתחילת ספטמבר, שזה כבר סוף העונה, אבל כמו שאתה רואה, עדיין היו דובים 🙂
אין על הדובים האלה! מרגש ממש כל פעם מחדש!
בהחלט! לא הייתי מתנגד לעוד סיבוב 🙂
חוויה מטורפתתתת והתמונות נפלאות!
נהנית לקרוא אותך 🙂
תודה רבה! מסוג התגובות שנותנות כוח!
מדהים ביותר. אחרי שלושים שנה אתה הגשמת מה שאני לא הצלחתי אחרי שהות של חמישה ימים בהומר אי אפשר היה לטוס לקטמאי
מחזה מרהיב. אין יותר יפה מבעלי חיים בטבע. התמונות והסרטון ממש National Geographic
פנטסטי מאחלת לך עוד הרבה הרפתקאות נפלאות
וואו אחד גדול!!איזו חוויה!
מהמם ערן, פשוט מזל דוב… איזה חוויות!!!!! תודה גדולה על השיתוף המקסים.
תודה גליה 🙂
נראה לי שאת באמת יכולה להבין אותי!