48 שעות במונטריאול - ביקור קצר בעיר
קצת רקע
מונטריאול היא העיר הגדולה ביותר בחבל קוויבק וגרים בה כ-1.7 מיליון תושבים מה שהופך אותה לעיר דוברת הצרפתית השנייה בגודלה בעולם. חוץ מזה, למרות שקשה לראות את זה, היא ממוקמת על אי בין שני נהרות.
מבחינתי מונטריאול הייתה בסיס לתחילת טיול השלכת בקוויבק, שדה תעופה בין לאומי שאני יכול להגיע אליו. לא התכוננתי מראש יותר מדי אבל בסופו של דבר היא הפתיעה אותי לטובה. מאוד נעים ללכת בעיר העתיקה שלה ויש מן הרגשה אירופאית כזאת, דבר שפחות רואים בצפון אמריקה.
מידע פרקטי: יש טיסות ישירות מישראל למונטריאול. כשתנחתו שם, אפשר להגיע משדה התעופה לעיר עם אוטובוס מספר 747. נסיעה עולה 10 דולרים ויש מספר תחנות במקומות שונים בעיר. לקח לי בערך שעה להגיע למרכז העיר.
נחתתי במונטריאול בשעות הצהריים והאוטובוס הוריד אותי ליד מלון Hotel Zero 1 שהיה במיקום נוח – גם קרוב לתחנת האוטובוס וגם במרחק כמה דקות הליכה מהעיר העתיקה.
הדבר הראשון שעשיתי היה לצאת לטיול רגלי ל-Mount Royal. זהו הר בגובה 200~ מטר שבעצם על שמו נקראת העיר. ההליכה' של 6-7 ק"מ, במגמת עלייה, יפה ובין צמחייה ירוקה. בקצה ההר יש כמובן תצפית יפה על כל העיר.
בדרך חזרה נתקלתי לראשונה בגרפיטי, אומנות הרחוב, של מונטריאול.
מאוד אהבתי את הצבעוניות והגודל של הפרטים. אני בכוונה אומר פרטים כי, כמו שתראו בהמשך, לא מדובר רק בציורי קיר…
הנוטרדאם בפריז בשיפוצים? יש נוטרדאם במונטריאול!
(למחרת) הלכתי להסתובב בעיר העתיקה של מונטריאול – Vieux Montreal. העיר העתיקה מלאה ברחובות קטנים וסמטאות צרות מרוצפות אבנים שפשוט כיף להסתובב בהם. לפחות במזג אוויר נוח, לא רוצה לחשוב איך זה מרגיש במינוס 20 מעלות…
רציתי לאכול ארוחת בוקר אז נכנסתי לאיזה בית קפה שקוראים לו טומי. חיפשתי עליו ביקורות וראיתי ביקורות די טובות אבל אז הסתבר לי שזה טומי אחר אז קמתי ועזבתי אותו. הלכתי לתומי האחר שהיה שני בלוקים משם אבל בדרך ראיתי עוד טומי(!) אז אני לא יודע בדיוק מה זה כי אולי זה רשת? אבל לא כל כך ברור.
בסוף הייתי באחד שהיה נחמד ולקחתי בייגל עם סלמון וגבינת שמנת וקיבלתי ספל תה ענקי והיה כיף להתחיל ככה את היום.
הנמל והעיר העתיקה
משם הלכתי להסתובב בנמל הישן. היה ממש נחמד, בלי משהו מיוחד מדי אבל הגעתי עד מגדל השעון. בצד האחורי שלו פתאום ראיתי חול. כנראה שמביאים חול ושמשיות כדי שהם יוכלו להרגיש קצת ים.
מיסה ביום ראשון
כשמדברים על כנסיית הנוטרדאם מה שעולה לרובנו בראש זאת הכנסייה בפריז (וגם הסרט הגיבן מנוטרדאם). אבל באפריל 2019 פרצה שם שריפה ואומרים שייקח משהו כמו 5 שנים לפני שיפתחו אותה שוב.
מה עושים? לפני הטיול סימנתי לעצמי שאני רוצה לבקר בכנסייית הנוטרדאם. היות והביקור שלי בעיר נפל על סופשבוע העדפתי להיות בכנסייה בשעת מיסה. לכן, בערב של היום הקודם בדקתי מה הלו"ז של המיסות. מסתבר שיש כמה ביום אבל לא בכולן יש גם מקהלה. בכוונה רציתי להגיע למיסה עם המקהלה וכך תכננתי את היום. ב-11 חזרתי לכנסיית הנוטרדאם כדי לשמוע את המיסה. הכניסה, דרך אגב, בחינם.
כאן תוכלו לבדוק את לוח הזמנים.
החוויה שיש במקומות האלה פשוט מהפנטת! נכנסתי והתיישבתי על ספסל עץ.
הכנסייה מדהימה ביופיה ובעושר שיש בתוכה.
התפעמתי מהיופי והגודל והמתנתי בסבלנות. בזה אחר זה נכנסו כמה אנשי דת מגיל 7 עד 70, כולם לבושים חלוקים לבנים. ממלמלים דברי תפילה, מדליקים קטורת שעושה ריח נעים, העוגב מתחיל לנגן (הוא ממש נותן אווירת חג!) ואז גם המקהלה מצטרפת, וזאת ממש חוויה רב חושית!
הנה קטע קצר שיכניס אותך לאווירה
אחרי המיסה התיישבתי לאכול קרפ סתמי ואז חיפשתי איזה גלריה שלא מצאתי אבל לא היה ממש איכפת לי ושטטתי ברחובות בלי מטרה. (יצא ש)הגעתי לגלריה אחרת שהייתה מטורפת! זאת הייתה גלריית פופ ארט והייתה תערוכה מתחלפת של אמן מקומי בשם Guy Boudro עם עבודות קומיקס ממש מגניבות. לא יודע להגיד מה בדיוק האמנות פה (אשמח להסבר מאנשים שמבינים) אבל זה צבעוני וכיפי וצעיר כזה.
אמנות רחוב במונטריאול
משם רציתי להמשיך למוזיאון של קונטמפוררי ארט אבל היה תור גדול אז בסוף ויתרתי על זה. מה שכן, ברחובות כל הזמן רואים לא מעט גרפיטי אז כשהגעתי חזרה למלון שאלתי בלובי אם יש איזור או שכונה עם יותר עבודות כאלה. שלחו אותי לרחוב אחד (ארוך), רחוב St Lawrent Blvd, וברגע שהתחלתי לראות את הציורים ממש נשאבתי לזה.
הרמתי את הראש לבדוק כל סמטה וכל בניין או איך אומרים באנגלית every nook and cranny (ממש היה בא לי להשתמש בביטוי חחח) כי לפעמים הציורים מתחבאים בסמטאות קטנות, מאחורי איזה פניה או אפילו על הרצפה.
נראה לי שלא פספסתי אף אחד. אני מדבר איתכם על ציורים של קירות שלמים, דברים ממש יפים! יש כל כך הרבה תמונות, אז שמתי פה דוגמית ומי שירצה לראות עוד יוכל ללחוץ על הלינק הזה ולהכנס לגלרייה המלאה.
חיי לילה במונטריאול
את הערב סיימתי בפאב "סודי", Speakeasy, בשם The Coldroom.
המונח ספיקאיזי לקוח מתקופת היובש בארה"ב לפני מאה שנה. מכירת אלכוהול הייתה לא חוקית ולכן הכניסה לפאב הייתה מוסתרת בכל מיני אופנים ודבר המצאו של הפאב היה עובר מפה לאוזן, לכן speakeasy, שבתרגום חופשי אומר "דבר חלש".
הכניסה פשוט הייתה קיר עם פעמון קטן שצריך לדעת שהוא שם, ואחרי שלחצתי הגיע מישהו שהכניס אותי…
ערב אחר שלי הסתיים בבר הכי קטן בקנדה! (שגם היה ממש סמוך לפאב הסודי). הבר התמחה ברום ולכן לקחתי מוחיטו.
ארוחת בוקר עם שיעור צרפתית
יצאתי בבוקר מהמלון בתכנון ללכת ברגל חצי שעה למקום שקיבלתי עליו המלצה לאכול ארוחת בוקר. בחוץ 12 מעלות ומטפטף לסירוגין. אחלה להליכה. כמובן שאחרי 200 מטר בערך התחילו להופיע עוד ציורי קיר שהסיטו אותי מהדרך אבל בכיף כי לא מיהרתי. גיליתי סגנון חדש של ציורים שחזר על עצמו לאורך השביל.
מיציתי קצת את עניין הרגליים והחלטתי לקחת קורקינט. חוץ מזה שהאפליקציה קצת התבלבלה ולקח לה זמן להבין שאני לא בת"א, הכל היה פצצה (מי אמר גלובליזציה?). לקראת הסוף, כשעצרתי רגע לבדוק את המיקום, ניגשה אליי שוטרת והעירה שאני בלי קסדה. הכחשתי ידיעת צרפתית והמשכתי ברגל.
התיישבתי לאכול במקום שנקרא Passe Compose, ומי שאי פעם למד צרפתית יוכל להזדהות עם שם המסעדה 😜 (דרך אגב בתפריט מופיעים עוד שמות של זמנים… מי מנחש?).
האמת שהייתה אחלה ארוחה – קיבלתי מין מגש כזה עם עם ביצה מקושקשת וכל מיני סוגי נקניקים ובגט טוב והיו על הצלחת גם כל מיני כוסיות קטנות עם פירות וריבה. החלק השני של ארוחת הבוקר היה פרנץ' טוסט עם מייפל סירופ שעליו גם שמתי ריבת פירות יער ויחד עם המתיקות של האננס זה היה מושלם!
איך פספסתי שכונה היפסטרית
המשכתי משם ברגל לפארק לה פונטיין עם אגם קלאסי כזה ועץ בודד שהרשים אותי כי הוא היחיד שצבוע אדום. פגשתי גם סנאי שבא לרחרח אותי חחח.
רציתי להגיע לעוד שכונה עם הרבה גרפיטי, mile end, והלכתי ברגל משהו כמו שעה. בדרך נקלעתי לצילומי סרט בלשי כלשהו עם כל מיני מכוניות מגניבות משנות ה-40 ואנשים עם מעילי דיק טרייסי. בסוף, כשהגעתי לשכונה, התאכזבתי. בקושי היו שם דברים… היה מאוד קשה למצוא באינטרנט איפה הם בדיוק בשכונה, וגם אנשים שם לא בדיוק ידעו להגיד לי.
מה עוד?
יש במונטריאול עוד הרבה דברים לעשות שפשוט לא הספקתי! הנה רק כמה שעולים לי בראש – הביודום, שנמצא בסמוך לפארק האולימפי, שווקים, מוזיאונים, כנסיות ובטוח שכחתי עוד כמה דברים. בהמשך הטיול, באמצעות Hotwire יצא לי לישון במלון יפה במרכז העיר העתיקה, מלון William Gray.
Hotwire הוא שירות שמאפשר לחפש מלונות ברגע האחרון. מגדירים איזור ומקבלים רשימת מחירים בלי שם המלון! ניתן לראות דירוג וקצת ביקורות אבל רק אחרי שבוחרים (ומשלמים) מתגלה שם המלון! זאת לא הפעם הראשונה שאני משתמש בשירות ואני ממליץ גם לכם.
* גילוי נאות: חלק מהלינקים באתר הם לינקים של affiliates ולכן כשאתם נכנסים דרכם ומבצעים הזמנה של מוצר, מופרשת לי עמלה קטנה ללא שום עלות מצדכם.
נהפוך הוא – חלק מהלינקים ייקחו אתכם למבצעים שיוזילו עבורכם את הרכישה, כך שתוכלו אפילו לחסוך קצת.
8 מחשבות על “48 שעות במונטריאול – ביקור קצר בעיר”
געגועי למונטריאול. אין ספק שתהיה פעם נוספת… הנה גילית לי עוד כמה נקודות עניין שלא הכרתי.
בכל זאת עברו כמה שנים… שמעת את העוגב?
ערן, הייתי במונטריאול לפני 20 שנה וממש החזרת אותי אחורה. עשית ממש חשק לחזור!! יופי של פוסט תמונות מהממות .
איזה כיף!
כן, זה נחמד הרטרו הזה…
מקסים! מונטריאול נשמעת כמו מקום מעולה כבסיס לטיולים (כשבאים בעונה הנכונה…)
בהחלט! יש עוד הרבה מה לעשות גם בתוך העיר וגם מחוצה לה
כיף גדול היה שם. נראה כמו מקום שפשוט תענוג לתת לעיניים להוליך את הרגלים.
המלצות משובחות. תודה 🙂
כן, לקחתי את זה באיזי וממש נהניתי