טיול חורף באיי לופוטן
הטיול ללופוטן התחיל בטיסה מאוסלו. בחוץ מינוס 2 מעלות וזה אומר ששמנו על עצמנו ביגוד טרמי, עוד שכבות (שיישארו עלינו לכל אורך הטיול) ומעיל.
בהישג יד תמיד נמצאים כובע, חמצוואר וכפפות. טיסה של שעתיים מאוסלו, שנמצאת בקצה הדרומי של נורבגיה, הביאה אותנו לטרומסו בצפון נורבגיה, כמעט בקצה.
המטוס נוסע על המסלול, מה שנקרא "during taxi", ואז נעצר. פתאום התקרבו למטוס שני רכבים מוזרים שהתחילו להשפריץ חומר בצבע מזעזע על המטוס. אני מנחש שזה היה סוג של אנטיפריז או משהו בסגנון.
טיול בתנאי שטח
אם לא מספיק שיצאתי לטיול חורף; בצפון נורבגיה; אז לצורך העצמת החוויה, את הטיול הפעם תכננתי באופן אקסטרימי משהו – כל הטיול הוא על בסיס לינה ב-campervan. לא קרוואן, קמפר. מה ההבדל? שבקמפר אין שירותים, מטבח ומקום לעמוד. הכל יותר קטן 🙂 . אין מיטה נוחה בלילה, אין מקלחת. תנאי שדה!
כן פרגנתי לנו באמצע השבוע לילה בחדר אמיתי כזה, עם 4 קירות והכל בשביל להרגע. רק שלא תגידו שאני קיצוני 😛 . מה שכן חשוב זה, במיוחד לטיול כזה, זה לבחור את הפטרנר המתאים!
הכנות לטיול
לפי הבדיקות שעשיתי יש באיזור 2 חברות שמשכירות רכבים מהסוג הזה. אחת היא ממש "טירונות" ואחת קצת יותר משודרגת. בחרתי בחברה המשודרגת שנקראת Arctic Campers והיה לה גם לוגו חמוד (אולי זאת בכלל הסיבה שבחרתי אותה… #רקרומז) שסיפקה גם גזייה, כלי בישול ומצעים. מהארץ באנו מוכנים עם ציוד נוסף כדי שיהיה יותר נוח, וגם קצת חיזוקים כמו אבקת מרק, קבנוס וכו'.
עוד ברמת ההכנות הייתי צריך לבדוק ולהחליט איך ולאן להגיע. היעד המרכזי של הטיול שלי היה לופוטן, ולכן שתי הערים הגדולות שקופצות לראש הן Tromso ו-Bodo. מבודו צריך לקחת מעבורת ומטרומסו הנסיעה יותר ארוכה, כך שלכל חלופה היתרונות והחסרונות שלה. שלא לדבר על זה שבאיזור יש עוד כמה שדות תעופה קטנים יותר.
ברגע שהחלטתי על אופי הטיול זה די הכתיב לי את שדה התעופה אליו נגיע. תכנון הטיול עצמו מעבר לנעיצות על המפה היה קל יותר כי חוץ מלילה אחד, לא היינו מחוייבים להגיע ליעד ספציפי בתאריך מסויים.
חוץ מזה כמו שכתבתי למעלה, בגלל אופי הטיול ארזנו גם קצת דברי אוכל וכלים נוספים. גם את ציוד החורף בדקתי מספיק זמן מראש כדי לראות מה יש בבית ומה אין. היו דברים שלא קניתי, כמו למשל נעליים יותר חמות אבל כן קניתי כפפות שמאפשרות לתפעל את הטלפון. מסתבר שכבר יש לא מעט חלופות בתחום הזה.
טיפ פרקטי: לארקטיק קמפרס יש גם סניף שנמצא יותר קרוב ליעד הטיול העיקרי שלי (איי לופוטן) רק שהוא סגור בחורף, אז זה די הכתיב לי את עניין הטיסות לטרומסו. אם הייתי יכול לתכנן משהו אופטימלי כנראה שהייתי לוקח את הרכב מטרומסו ומחזיר בבודו (מעבורת מלופוטן).
חזרה לטיול, נוחתים בטרומסו
טרומסו נמצאת כמעט בקו רוחב 70 שזה אומר שהיא עמוק בתוך החוג הארקטי וממוקמת על אי קטן. (זה היה שיא ששברתי בטיול כי המקום הכי צפוני שהייתי בו עד הטיול הזה היה רובניימי בירת לפלנד). לא רואים את זה במפה מרחוק אבל אם תעשו הרבה זום אין תראו שאני לא משקר.
למרות ה"צפוניות" הרבה, יחסית לא קר שם. למה? בגלל זרם הגולף שעובר בסביבה. מקומות אחרים בעולם באותו קו רוחב הרבה קרים. נראה לי שכבר הזכרתי אותו בפוסטים על איי פארו אבל יכול להיות שהוא שווה פוסט משל עצמו.
anyway, בסביבות 12 הגענו לטרומסו ולקחנו מונית משדה התעופה כדי להשכיר את הקמפר שלנו. האמת? הופתעתי קצת. לרעה. חשבתי שיהיה להם יותר ידע. כל מיני דברים קטנים ששאלנו והם לא ידעו. דברים שלא בהכרח קשורים אליהם ישירות אבל… למשל ביקשתי מפה ולא הייתה להם. שאלתי איפה יש סופרמרקט פתוח, הוא לא ידע, וכך הלאה.
ארקטיק קמפר אחד ויחיד
הרכב עצמו לעומת זאת הגיע במצב טוב, כשכל "שיפצורי הבישול והלינה" נראים תקין. מבחינת הנהיגה, כבר לא עובדים עם שרשראות, לפחות לא בעונה הזאת. אבל הצמיגים כן מותאמים לחורף ויש עליהם 'ספייקים' שנותנים להם אחיזת כביש משופרת. הדבר היחיד שלא היה כמו שהובטח הוא היעדר חבילת הגלישה שקנינו ונאמר לנו שהיא כבר לא נכללת.
סנייה - האי השני בגודלו בנורבגיה
התקוות שלנו לגבי דברים פתוחים ביום ראשון התנפצו לנו בפנים. לא סופרמרקט ולא מקום לקנות סים. ל"מזלי" היו לי מפות אופליין (שום מזל, הכל עניין של הכנה מוקדמת) וככה ידענו לבחור לאיזה כיוון להתקדם. יצאנו לדרך לכיוון Senja שהוא האי השני בגודלו בנורבגיה. אז המפה פתרה את עניין (חוסר) הסים, אבל בשביל עניין האוכל עצרנו פעם בשעה בערך לטחון נקניקיה בתחנת דלק 
.
דבר מעניין הוא שהביקור בסנייה נולד תוך כדי תכנון הטיול. לי כל הזמן היה בראש "לופוטן" אבל פתאום התחלתי לראות תמונות גם מסנייה והוא נכנס לי לתכנון… בכל אופן, הכביש מכוסה לבן ומדי פעם בצדדים לא נדיר לראות תמרורים מכוסים שכבת קרח עבה.
בנוסף יש כמו נטיפים ענקיים שקפאו. כמויות המים/שלג/קרח שם לא נתפסות! ברב הזמן לא ניתן לעצור, פשוט כי אין ממש שוליים, אבל מצאנו פעם אחת שהייתה מעולה וחיממנו לנו מים לתה.
אנחנו בסוף החורף מה שאומר שהימים קצרים. לא קצרים ממש אבל בארבע השמש כבר עושה קולות של לילה טוב, כשבחוץ עוד קצת אור דמדומים כזה. עצרנו רגע בתחנת דלק לבדוק אם אפשר לקנות סים וכשיצאנו פתאום נהיה חושך לגמרי!
בימים "נדירים", כלומר בקיץ, יש מעבורת שעוברת מהיבשה לאיזור סנייה (ה-J מבוטאת כמו י') אבל בפברואר בחורף, אין על מה לדבר. עשינו עיקוף דרך Fissness (עיר שממנה יש גשר) כשפתאום ראינו שדרה עם עצים מוארים שהיה נחמד להסתובב בה.
לילה ראשון בשלג
משם המשכנו לפנים האי, שם מצאנו אתר קמפינג. התמקמנו לנו בנקודה מבודדת והכנו ארוחת ערב שכללה מרק עוף ופתיתים. בסיסי נכון? אז זהו ש… קשה לתפעל את הגז. הרוח והקור לא עושים לו טוב מדי. זאת בעצם דרך אחרת להגיד שמאוד קשה להדליק אש במינוס 6 מעלות. מסובבים את המתג שיראה על גודל להבה מקסימלית ופשוט רואים בעיניים איך לאט לאט היא מתכווצת עד שהיא נכבית/נחבאת. הייתה לנו דרך מקורית לתפעל את העניין הזה.
לומדים את השטח
יותר מאוחר בערב, גם הכניסה לאוטו לשינה לא הולכת בקלות. צריך להבין מאיפה מטפסים בלי להחליק, איך מורידים את הבגדים, (רק את השכבות העליונות כן?) איך סוגרים את הדלת ועוד. בהמשך השבוע כבר הייתה לנו תרגולת קבועה לעניין.
אם תהיתם איך היה בלילה מבחינת הקור אז אני אפתיע ואומר שלא היה נורא. עד כדי כך שלמרות שהיינו יכולים להפעיל חימום (יש מצבר ספייר!) כמעט ולא עשינו את זה. כלומר, כמה דקות בהתחלה ואז היינו מכבים אותו.
לגבי ההחלקה – לפני הטיול ולטובת הטיול באופן ספציפי קניתי את הדבר הכי חשוב – ספייקים שמתלבשים על הנעליים! אין לכם מושג כמה זה הועיל. בלי זה הסיכוי ללכת על קרח בלי לתת גליצ'ים קטנים כאלה הוא אפסי.
בוקר לבן
קמים בבוקר כשמסביב הכל לבן. ירד גם קצת שלג בלילה אז בכלל הכל נראה נקי כזה. אחרי שהרתחנו מים לתה צריך גם לחמם את המנוע קצת ולהפשיר את האדים על החלון, לפני שבכלל אפשר לחשוב על יציאה לדרך.
התחלנו בנסיעה בצד המערבי של סנייה. ביקור במקומות עם שמות מצחיקים כמו Ersfjord ו-Bergsbotn שלימים פשוט נקרא "בוטן". יש משהו בלובן הזה שהוא משכר. חוץ מכל מה שקורה על הקרקע גם העצים נצבעים לבן והענפים צוברים שלג עליהם. יש גם נהרות קפואים שצבועים לבן…
לילה ב-Bjerkvik אחרי שהתברברנו מלא זמן
בחוץ יורד שלג לא קל והמפלסות עובדות נונ-סטופ. אני לא הרגשתי טוב וקצת העדפתי לישון בחדר. מצאנו את המלון היחיד בעיר אבל המחיר, אפעס, בשמיים. רק לסבר את האוזן, מדובר על משהו כמו 1000 שקל לסתם מקום!!
הגברת אמרה לנו על איזה אתר קמפינג לא רחוק. נסענו לשם, חיפשנו את ה-reception, בחוץ אין נפש חיה ויורד שלג, מה שגרם לנו להתחפר בשלג, להלחץ קצת ולוותר בסוף… חזרנו לכיוון ה"עיר" וב"איזור התעשייה" שלה הצלחנו למצוא סככה(!) כך שחצי רכב היה מתחתיה, מה שאומר שבבוקר חצי היה מכוסה שלג וקפוא וחצי רק קפוא…
ביום הבא כבר הגענו ללופוטן!
3 מחשבות על “טיול חורף מאתגר בצפון נורבגיה”
היי ממש מרתק, הייתי שמחה להבין באיזה חודש נסעת?
היי חני,
זה היה בפברואר
ואו מדהים! מחכה לשמוע על המשך הטיול!