טיולי יום מומלצים באיזור בורדו
הטיול הנוכחי לצרפת היה טיול כוכב שהתמקד בבורדו בה ביקרתי ביום הראשון (אבל כמובן שיש עוד מלא מה לעשות בעיר עצמה) ואז עוד שני טיולי יום כל פעם לכיוון אחר ובעלי אופי אחר. לחלוטין.
אז בפוסט הזה אכתוב על שני טיולי יום שאפשר לעשות באיזור בורדו וגם קצת על דברים שקשורים לייצור יין. יום אחד נסעתי מזרחה לטירות (כי איך כותבים שאטו ברבים בעברית? שאטו-ים?!) באיזור סנט אמיליון (אבל לא סתם טירות!) וביום השני נסעתי מערבה לעיירה בשם ארקשון.
המטרה: סנט אמיליון
קמנו בבוקר לארוחת בוקר נחמדה שכללה לחם טוב כזה עם ריבות טעימות. לקחנו את האוטו ונסענו מזרחה לכיוון סנט אמיליון. סנט אמיליון זו עיירה וגם איזור שמלא בכרמים ויקבים. אנחנו התחלנו באיזור ומבהלך היום הגענו גם לעיירה.
יצאנו בסביבות 9, זה משהו כמו שעה נסיעה, היה לנו סיור מוזמן מראש ל-11 ולא רצינו להיות בלחץ.
התחלנו להתקרב לאיזור, ראיתי שיש לנו קצת זמן ופתאום בצד הדרך ראיתי טירה מרשימה. עצרתי להתבונן ולא התאכזבתי. "נפלתי על" Grand Barrail שהיא במקרה גם מלון ספא 5 כוכבים אבל לא נשארנו לישון שם. פשוט להנות מהיופי!
אפשר למצוא סיורים מאורגנים בלשכת התיירות של סנט אמיליון אבל הם, ביליב איט אור נוט, הולכים יותר על סיורים בעקבות יין בעוד שמה שאני חיפשתי זה יותר לראות מקומות יפים מבחינה אדריכלית. לכן בעצם בחרנו את הטירות בעצמנו.
הכנתי לי רשימה די ארוכה של מקומות יפים אבל בסופו של דבר (לדעתי) אי אפשר לראות יותר מדי ביום אחד אז בחרתי שתי טירות. זה אולי נשמע מעט אבל תכלס זה מספיק לגמרי כי הסיור עצמו וההסברים על תהליך ייצור היין די חוזרים על עצמם.
שאטו פרסאק
המשכנו לסיור ב-Chateau de Pressac ויצא שהיינו רק שנינו וקיבלנו סיור באנגלית. הסיור הועבר ע"י בסטיאן, או איך שהוא הגדיר את זה "סבסטיאן בלי ס'" והיה ממש מעניין. בניגוד לשאטו שעוד נראה בהמשך היום, זאת טירה קלאסית, של פעם, עם צריח חמוד כזה. יש לה גם היסטוריה מכובדת – שם חתמו את הסכם הפסקת האש של מלחמת מאה השנים בין צרפת לאנגליה!
הסיור התחיל בחוץ בסקירה של הכרמים. מסתבר שזה אחד היקבים היותר גדולים שיש באיזור. אם גודל ממוצע של כרם הוא ~4 הקטר אז להם יש יותר מ-30(!!), מה שמאפשר להם לגדל כל מיני זנים של ענבים ולהוציא יינות מעניינים.
מה זה טרואר?
בעולם היין יש את המושג שנקרא terroir שקשה לתרגם את זה אבל זה מן שילוב של סוג האדמה והאקלים – כל הדברים החיצוניים שמשפיעים על איזה זן של ענבים אפשר לגדל. זה מגיע לרמה כזאת שאתה רואה שתי חלקות צמודות עם גפנים שונות כי בחלקה אחת יש אבן גיר ובאחרת אדמה שונה. סוג האדמה משפיע גם על ספיגת המים וגם על המינרלים הנמצאים שם.
עוד דבר שמשפיע על מה אפשר לגדל הוא כיוון המדרון. כי אם המדרון פונה דרומה הוא יקבל הרבה שמש בעוד שאם הוא פונה צפונה יהיה לו פחות אור, יותר קר וכו'. זה בהכרח אומר ענבים שונים…
הרי בשניהם הרעיון דומה - לוקחים משהו מהאדמה ומפיקים ממנו משקה אלכוהולי שאותו מיישנים בחביות. הבדל אחד משמעותי בין שני המשקאות, כמו שאני רואה אותו, הוא שביין כל בקבוק/חבית היא בפני עצמה וזה הייחוד של היין, שאין אחד שהוא בדיוק אותו טעם כמו האחר. בוויסקי לעומת זאת המטרה של ה"מסטר דיסטילר" היא להגיע בדיוק לאותו טעם בכל פעם!
תחשבו מבחינה צרכנית, אתם רוצים לדעת שכל פעם שאתם קונים Glenlivet 12 אתם מקבלים אותו דבר. אז מה יותר קשה? בהמשך...
קורות חיים של ענב
אחרי זה הוא ניסה להסביר לנו את התהליך שמתחיל בבציר ועד שבעצם יש יין. תחשבו רגע על התהליך – קוטפים, מוציאים את המיץ, נוצר אלכוהול, מעבירים לחביות ואז לבקבוקים. אני אומר לכם את זה מה-זה מקוצר!
הרבה אני לא זוכר אבל הוא דיבר למשל על תהליך הסינון, כלומר אחרי שהורידו את האשכולים מהגפנים. אז יש 3 מנגנונים שונים בשביל זה!
- הראשון זה כמו שולחן רועד כזה שמקפיץ את הענבים בעדינות וזה מפריד חרקים קטנים וכדומה.
- אחרי זה מפרידים את הענפים איכשהו
- והדבר השלישי הוא דנציטומטר (אין לזה ערך בוויקפדיה בעברית!) אבל זה מכשיר שיכול להפריד עצמים עפ"י משקל סגולי.
כל ההשקעה בהפרדה נועדה כדי לבחור את הענבים הטובים ביותר.
את אלה "סוחטים" כלומר מפרידים אותם מהקליפות ואת הנוזל הזה מעבירים כמה פעמים דרך הקליפות כדי למצות את הצבע.
שמרים, חביות ועוד
כל תהליך ייצור אלכוהול כולל שמרים שהם בעצם אוכלים את הסוכר מהדגן/ענב ומייצרים אלכוהול. אז בניגוד לבירה או וויסקי שמוסיפים שמרים, פה הם קיימים באופן טבעי על הענבים ולכן התהליך מתחיל בהנתן תנאי טמרפטורה מתאימים.
אחרי שיש לנו נוזל אלכוהולי צריך ליישן אותו בחביות. אז בשאטו פרסאק מיישנים את היין רק בחביות עץ אלון צרפתי חדש שמגיע בכמה דרגות שריפה! מה? נהוג לחרוך את פנים החבית אז שאלה כמה "שורפים" אותה – האם רק קצת, באמצע או ממש הרבה. כמובן שכל דרגה משפיעה על טעם היין שיצא בסוף.
אחרי משהו כמו שעה וחצי סיימנו את הסיור ועברנו לטעימות שלוו בחתיכות גבינה ונקניק.
הקדוש של וסיור בסנט אמיליון
יצאנו לסיור בסנט אמיליון שלמרות שהיה בצרפתית היה מעניין. מסתבר למשל שהיה פעם איזה קדוש, סנט מרטין, שהיה קדוש לחביות או משהו בסגנון. חוץ מזה יש תאוריה שבסנט אמיליון הומצאו המקרונים המקוריים! שנראים אחרת לגמרי ממה שאנחנו אוכלים היום. טעמתי אחד ואני חייב לציין שהוא היה יותר טעים ממה שהוא נראה חחח.
חוץ מזה יש כל מיני עובדות מעניינות כמו למשל שבעיר יש 200 תושבים ו–62 חנויות יין!
חוץ מזה #2 מתחת לאדמה יש כנסייה ענקית שלצערי לא הספקנו לעשות את הסיור אליה, אבל מומלץ לגשת ללשכת התיירות ולהקדיש לזה זמן.
בסך הכל אם אין לכם בעיית זמן הייתי מקדיש יום שלם ל(עיירה) סנט אמיליון.
שאטו-ים בקטע של אדריכלות מודרנית
שבאל בלנק - Cheval Blanc
משם המשכנו לאיזור קצת אחר ששם נמצאים שניים מהמבנים המודרניים היותר יפים באיזור. מה הקאץ'? אחד מהם ממש מתחבא בין הכרמים ברמה כזאת שגוגל מפס אמר לי לפנות כשבכלל לא הייתה אפשרות וכאלה. אבל יותר חמור מזה – היקב לא עושה סיורים! מדובר על יקב שהוא חלק מקונצרן יותר גדול בבעלותו של לא אחר מאשר לואי ויטון! התיאוריה שלי אומרת שהוא לא עושה סיורים כדי לא לתת מהטעימות של הביוקר… חצוף.
בכל אופן, אף אחד מהדברים הנ"ל לא עצר אותנו מלהגיע בצורה רגלית למבנה. החנינו את הרכב והתחלנו ללכת בין הכרמים. רצינו לפחות לראות אותו מבחוץ והשגנו גם יותר מזה – טיפסנו עליו! זה באמת מבנה מאוד מיוחד. קשה לתאר אותו במלים אבל כן אפשר להגיד שעל הגג שלו יש עצים.
המבנה עוצב ע"י האדריכל הצרפתי CHRISTIAN DE PORTZAMPARC ובאתר תוכלו לראות גם כמה תמונות מפנים הבמנה וגם עוד כמה דברים שעיצב הבחור.
הנה כמה מלים על הרעיון שעמד מאחורי העיצוב הזה:
Outside, the lines of the concrete walls transform the winery into a promontory-belvedere extending out from the château, onto which you can climb to admire the vineyard’s beautiful landscape which has been shaped by human hand over the centuries.
No line is superfluous and every element helps perfect the wine-making process and practices, as allowed for by the setting – the geometry of the curved surfaces and their pre-cast concrete, the unique atmosphere created by the natural light flowing to the ground, brushing the load-bearing walls and flowing over the large concrete sculptures in the fermenting room.
לה דומיניק - La Dominique
משם המשכנו לשאטו אחרת שנמצאת ממש מעבר לכרם :). ה"טריידמארק" שלה זה חתיכת קיר אדום/בורדו. אין לכם מושג כמה זה בולט בתוך איזור שכולו כרמים! שם לקחנו סיור והסבירו לנו על הדבר הזה.
כמובן שזה לא סתם "קיר אדום" אלא זה קיר מראות בגוונים שונים של אדום שמסמל את השלבים השונים שהיין (אולי זה היה ענב?) עובר במהלך חייו. המראות גם יוצרות כל מיני השתקפויות שכמו שכבר הבנתם אני אוהב.
חשבתם שסיימנו עם האדום? ממש לא! את גג המבנה שצופה על כל הכרמים באיזור מילאו ב"בריכת אבנים" אדומות, אבל גם הן, כמו המראות, מגיעות בכמה צבעים של אדום מאותה סיבה.
ארקשון - הדיונה הגדולה באירופה
אחרי היום הזה פנינו היו מועדות ליום עם נושא אחר לגמרי וככה, היום השלישי בטיול היה יום של טבע!
לקחנו רכבת ובנסיעה של כ-40 דקות מערבה הגענו לארקשון (Arcachon), עיר קייט קטנה לחופי האוקיינוס. סביב העיר יש לא מעט טבע ואפשר לשכור אופניים או ללכת ברגל בכל מיני מסלולים אבל ללא ספק האטרקציה העיקרית באיזור היא ה"דיונה של פילאט". הדיונה נמצאת במרחק מה מהעיר ודרושה נסיעת אוטובוס או מונית כדי להגיע לשם.
מדובר על דיונת החול הגדולה באירופה!
יש פה עוד כמה
הנה קצת נתונים: הגובה שלה נע בין 100 ל-115 מטר, היא באורך 2.7 ק"מ ורוחב של 500 מטר מהים עד ליער ומכילה 60 מיליון קוב של חול!
אז כמו שכתבתי קודם, הגובה של הדיונה הוא 100 מטר מה שאומר שצריך לטפס עליה. הליכה על חול היא לא פשוטה ולכן הניחו עליה מדרגות, מה שהופך את העלייה להרבה יותר קלה. כבר כשמגיעים לתחתית הדיונה מתחילים להבין את היופי כי רואים את כל החול הזה ליד יער, אבל כשמגיעים לשיא הגובה אז נופל האסימון!
פתאום נפתח מבט לעבר הים ואז יש מן שילוב צבעים לא אפשרי של כחול, ירוק של היער והחול. מהר מאוד הורדתי נעליים והתחלתי ללכת יחף על הדיונה. מדהים כמה חול נקי יכול להיות כיפי ואיך זה מחזיר את כולם אל הילדות.
הלכתי, קפצתי קצת, נהניתי מהמגע הנעים של החול והשמש המלטפת (לא תשמעו אותי אומר את זה הרבה!) וזה בעצם היה סוף הטיול הקצרצר שלי.
הדיונה עצמה והנוף בסביבה הכי הזכירו לי את אחד האיים שביקרתי במוזמביק כשניסיתי לראות כריש לוויתן.
טיילת בבורדו ויש לך רעיונות נוספים לטיולי יום? אשמח לקרוא על זה בתגובות!
עוד פוסטים על צרפת
בורדו – מיפהפייה נרדמת לעיר תוססת
בורדו – עיר היין של צרפת לכבוד חגיגות יומולדת עגול שבאו עליי לטובה החלטתי על חגיגות סופש בחו"ל. ואז בורדו נכנסה לתמונה. למה בורדו? היא
טיול בצפון מערב צרפת
בין סן מלו למון סן מישל חיים של תחנות רכבת הטיול התחיל בנסיעת רכבת מפריז מערבה לסן מלו (St Malo), על הגבול בין נורמנדי לבריטאני
רוכבים לוילנדרי
ארמונות וטירות בעמק הלואר לקחנו בבוקר רכבת מפריז ל-Tours, עיר גדולה בחבל הלואר. תוך שעתיים וחצי הגענו וקפצנו למשרד התיירות שהיה ממוקם לא רחוק מתחנת
21 מחשבות על “שני טיולי יום מומלצים באיזור בורדו”
מאד אהבתי את הקיר האדום – מעניין!
היי
תוכל לפרט את היקבים המומלצים באזור סנט אמיליון שבהם היו טעימות?
שלום ארנון,
בטח. הטעימות היו ב-Chateau de Pressac.
וואו, ערן, נראה מקסים! ממש עושה חשק לטיול בסנט א מיליון וביקבים באיזור
איזה כיף לשמוע!
מהמם! כל הכבוד על פוסט מקסים בצבע בורדו (-:
לגזור ולשמור
תודה הילה 🙂
למרות שהטיול הזה הוא לא בדיוק הסטייל שלך, נשמע שנהנת שם! בתור חובבת יין, עשית לי חשק להגיע לשם! במיוחד אם אפשר לשלב עם טיולים בטבע יפה
את צודקת 🙂
אחת הסיבות שנהניתי זה שזה היה מאוד מגוון – 3 ימים שכל יום עם אופי שונה לגמרי
אני שיכורה רק מלמלמל בורדו, שאטו, סנט אמיליון… מתה על שאטו-אים. אחוזת דאונטון זה אני! והדיונה – איזה שיחוק!
הדיונה באמת הייתה משהו שלא ציפיתי לו (למרות שאמרו לי עליו מראש חחח)
נראה קסום. הצילומים משגעים ובהחלט מעוררים חשק להגיע לבקר. תודה על כל המידע!
תודה רבה!
איזה כייף, הדיונה הגדולה היא בדיוק בנתיב שלנו לכיוון ספרד!!!!!
אז את עוצרת שם לחצי יום!
כרגיל, חידשת וגרמת לי לנסוע לבורדו…
כל הכבוד!
יאללה, פעם אחת תגוון במקום לונדון/ברלין 😉
למדתי המון. הכי אהבתי את היום של הטבע והדיונה. זה נראה לי בדיוק מסוג המקומות שאני אוהבת. הטירות תמיד נראות לי קצת מהדורות מידי עבורי, פשוטת עם שכמוני
הדיונה בהחלט הייתה שינוי מרענן.
דווקא בפוסט הזה ניסיתי להראות טירות שהן לא כאלה של "לואי ה-XX" כמו שיש בעמק הלואר, אלא דברים מודרניים יותר
הכל נראה מקסים, אבל הכי הפתעת אותי בדיונה הגדולה, בא לי ממש ללכת לשם, ואם אפשר אחרי המון יין אז בכלל.
אהבתי מאוד את הקיר האדום ואת האבנים ששם, מבני האדריכלות המודרנים ממש מפתיעים בטוב טעם שלהם ובשילוב היפה עם הכרמים. נהניתי לקרא
את הפוסט הזה ואת הפוסט הקודם על בורדו
תודה
כן, אין ספק שהדיונה זאת חתיכת הפתעה כי היא נראית כל כך "לא שייכת" לאירופה. בואי נגיד שאין שם מחסור של יין טוב, אז אפשר בקלות לקחת איזה בקבוק יין ולהנות למעלה! (רק שלא תהיה רוח שתעיף חול לעיניים…)