וויסקי ספייסייד
למחרת בבוקר יצאנו למסלול הליכה (שהכנו מבעוד מועד) סביב איזה Loch (=אגם). הלכנו ברגל כמה דקות כדי לצאת מהעיירה, עברנו על גשר (שהיו בו הרבה קורי עכביש), נכנסנו ליער קטן ואז קיבלנו מבט אל האגם. זה האגם הראשון שראינו בטיול אז ככה די התלהבנו… והכל היה במרחק 2 דקות מהעיר!
המסלול תכלס הקיף את האגם אבל כלל גם סכר קטן חלק שנקרא "salmon ladder". תחשבו על סוג של תעלת אבן מדורגת שעשו לפני הסכר כדי שהסלמונים יוכלו לעבור שם ביתר קלות נגד הזרם. לקראת הסוף חצינו עוד גשר וישבנו לאכול גלידה עם ברווזים על האגם 🙂 .
B&B מוזר
בערב ישנו ב-B&B בעיירה קטנה בשם Grantown on Spey. כשהזמנו את החדר שם היה כתוב שצריך לאהוב חתולים. חשבתי לתומי שיהיו כמה חתולים בבית. סופרייז סופרייז, חתול (אמיתי) לא היה אבל כן היה פסל ענק של חתול! מה שהיה נחמד שם, זה שכל חדר היה בשם של וויסקי אחר מהאזור! אז אנחנו ישנו בגלנפידיך. ריספקט.
החדר עצמו היה נראה כאילו לקוח מאיזה עולם תוכן יפני, עם טפטים ישנים על הקירות. הנחנו את המזוודות ויצאנו להליכה קצרה בחוץ. כשחזרנו ורצינו לאכול משהו, הלכנו למקום מומלץ ש…הפשיר לנו shepherds pie כאלה שמכינים במיקרו 🙂 . צריך להבין שאין יותר מדי מבחר של מקומות. הגענו למקום וזה הכי כזה שכונתי – עם כמה חבר'ה שכולם מכירים אחד את השני יושבים על הבר ושותים בירות, ואז מגיעים פתאום שני תיירים…
קמנו בבוקר וירדנו לארוחת בוקר. לפי המידע שהיה בידינו, היא זכתה בפרס כלשהו… קיבלנו צלחות יפות, אני הלכתי על משהו יחסית סולידי בעוד שמוליק ניסה גם את האוכל המקומי. האוכל היה טעים אבל לא ממש ברור באיזה פרס היא זכתה… אולי היא נתנה לעצמה חחח.
ספייסייד – נסיעה דרך שטחים ירוקים וריח וויסקי באוויר
גולת הכותרת של היום הייתה הביקור במזקקת Glenlivet, הוויסקי האהוב עליי. מי שזה אומר לו משהו, כמו שאפשר להבין משם העיירה שישנו בה, אנחנו כבר נמצאים ב-Speyside, ולמי שזה לא אומר – רק אגיד שבסקוטלנד יש 4-5 איזורים של ייצור וויסקי שנבדלים בסגנונות וטעמים. איזור Speyside מכיל כ-50% מהמזקקות והוא האיזור הכי קטן…
סיור ב-Glenlivet
כשהענו לאיזור המזקקה הרחנו בחוץ ריח אדיר של וויסקי, ממש כיפי 🙂 . נכנסו פנימה ונרשמנו לסיור. אסור לצלם במהלך הסיור כי הכל שם סודות מסחריים (לא נראה לי שמישהו מהמתחרים לא יודע אבל ניחא), אז בניגוד למזקקה הקטנה שהיינו בה יומיים קודם, פה כבר מדובר על משהו הרבה יותר תעשייתי – כמויות עצומות ותהליכים ממוכנים במלואם.
אם ב-Edradour היו שני דודים, ב-Glenlivet יש 12 (אם אני לא טועה). רק לתת לכם סדר גודל מבחינת הכמויות – מה שמזקקת Edradour מייצרת בשנה, Glenlivet מייצרים בשבוע!! מדובר על משהו כמו 6 מיליון בקבוקים בשנה…
טעימות וויסקי
כמובן שבסוף הסיור, החלק הכי חשוב, טעימות! כמובן שהתחלנו מה-12 שנה, שהוא הכי בסיסי ומייצג נאמנה את סגנון ספייסייד. נעים ורך, יחסית קליל, קצת פירותי. מעולה בתור וויסקי ראשון למי שרוצה להתחיל לטעום וויסקי בכלל וסינגל מאלטים בפרט.
עברנו לגרסת ה-Nadurra, יעני "טבעי". זה וויסקי שמיושן 16 שנה ומבוקבק בחוזק חבית, 54% אלכוהול! כלומר שמוציאים מהחבית לא מוסיפים מים כדי להגיע לאיזור ה-40%, פשוט מבקבקים as is. פה המלה "עדין" כבר פחות מתאימה כי הטעמים הרבה יותר חזקים.
סיימנו את הטעימות עם גרסת ה-18 שנה. הפעם יש לוויסקי צבע יותר מורגש שנובע מהשהות הארוכה יותר בחביות, מה שגם מוסיף לטעם כמובן. הוא מאוד חלק ועשיר בטעמים.
לאחר מכן הגענו גם ל-Macallan (עוד ענק מקומי) אבל בדיוק פספסנו את הסיור אז קצת הסנפנו את הריח מבחוץ והמשכנו הלאה. מה שכן, בדרך לשם, קלטנו במקרה ארנב בצד הדרך! אז עצרנו לשחק איתו קצת…
אם נושא הוויסקי מעניין אתכם, כאן תוכלו לשמוע אותי מסביר על זה בקצרה – פחות מ-3 דקות!
חביות וויסקי
הנקודה הבאה הייתה מפעל לייצור חביות וויסקי. זאת גם תורה – באיזה עץ משתמשים, מקומי או מיובא, איך מטפלים בו, שורפים או לא ועוד. בגדול, בשביל להקרא וויסקי סקוטי יש כמה חוקים שצריכים לעמוד בהם – להיות מיוצר בסקוטלנד (הגיוני לא?) ולהיות מיושן בחביות עץ אלון אמריקאיות. כן, שמעתם נכון. לפחות את היישון הראשוני הם עושים בחביות אמריקאיות שכבר היו בשימוש ביישון של בורבונים (וויסקי אמריקאי).
כך יוצא שלחביות הוויסקי בעולם יש מן סבב כזה, הן מתחילות בארה"ב, משאירות שם טעם חזק, ואז ממשיכות לסקוטלנד כשהן יותר עדינות. עד כאן פינת הוויסקי!
ופה עוד קטע אודיו שלי – הפעם על עולם החביות!
צפונה לאינברנס
משם נסענו צפונה לכיוון עיר בשם Elgin ובאופן יותר ספציפי לקתדרלה שלה. יש מתחם לא קטן של הריסות קתדרלה אבל ממש יפות. כשהגענו לשם השמש יצאה החוצה וזכינו לשמיים כחולים ושמש מלטפת!
דרך אגב – אינברנס, היא גם נקודת יציאה מעולה לטיול בחלק הכי צפוני של סקוטלנד, ובמיוחד בכביש ה-NC500, טיול אותו עשיתי ב-2023.
ליד ה-B&B שישנו בו ראיתי תמרור מוזר שאף אחד לא הצליח להסביר לי מה הוא אומר, אז אני רק אני את זה כאן 🙂 .
קמנו בבוקר לארוחת בוקר ויצאנו לדרך, לכיוון לוך נס והאי סקאי! אבל על זה בפוסט הבא…
