אחרי טיסה לפולין וקונקשן של כמה שעות בוורשה, הגענו להלסינקי. נחתנו בערב והגענו למלון Helka בעיר. חשוב לציין שעל כל המדרכות מפוזר משהו דמוי חצץ כזה, שאיכשהו ממיס את השלג או משהו, אבל לא הכי "מזוודות פרנדלי". עוד באותו ערב ירדנו מ' ואני לבירה בפאב גדול עם החבר המקומי, אילקה. הפאב היה גדול וכלל מבשלה מקומית. כמובן שמזג האויר הקר גם תורם לשתיית הוויסקי 🙂 .
בשונה מפאבים אצלנו, שם מפוזרים בפאב קולבים עומדים לתליית מעילים, צעיפים, ושאר אביזרי חורף… אחרי איזה רבע שעה Ilka הגיע ואני מניח שהיה די קל לזהות אותנו, התיירים. קשקשנו קצת, ערכתי היכרות בין השניים וזה המקום לציין שגם ההיכרות שלי איתו בעבר הסתכמה בשייט קיאקים בקוסטה ריקה, לא יותר מזה. לא החזקנו מעמד יותר מדי זמן כי היינו עייפים מהטיסות, אז התקפלנו וחזרנו למלון.
למחרת, מה שבעצם היה היום היחיד בהלסינקי לפני הנסיעה צפונה, הסתובבנו קצת בעיר וראינו פשוט עיר בשלג (היינו לקראת סוף מרץ, כלומר סוף החורף). מה זה אומר? זה אומר שלמשל, הולכים בשדרה ורואים ספסל קבור בשלג.
סמולינה
החלטנו לקחת שייט ל-Suomenlinna (קשה לבטא את זה) שזה אי במרחק חצי שעה הפלגה על מעבורת. אי שיש עליו מבצר והוא אחד היעדים הפופלאריים בהלסינקי. כמובן שרב האי היה עדיין מכוסה שלג, אבל היה אפשר להסתובב שם בשבילים ולראות כמה תותחים ומבנים שונים.
בלילה לקחנו רכבת של משהו כמו 12 שעות לרובניימי בירת לפלנד.
